יום שוויץ באגם מאג'ורה: כשהיורו הופך לפרנק שוויצרי, הירוק הופך לירוק יותר

 

בעמק ורזסקה

ההשראה ליום הטיול המדהים הזה הגיעה מהפרק שעוסק בחלק השוויצרי של אגם מאג'ורה בספר "המשפחה המטיילת".

 

רכבת Centovalli

הגענו בבוקר לעיר לוקארנו (Locarno) כשהיעד שלנו הוא קו הרכבת הייחודי   Centovalli-Line  , היוצא מתחנת הרכבת במרכז לוקארנו. הילדים שלנו התלהבו במהלך הנסיעה מעצם העובדה שהיום אנו מטיילים בארץ חדשה, בשוויץ. עברנו ללא כל בעיה את נקודת הגבול בין איטליה לשוויץ ואז הם חזרו שוב למריבות הרגילות, הפעם בדיוק שוויצרי ולא בחמימות איטלקית.
אתר אינטרנט
: The Centovalli railway

חניה וכרטיסים: מצאנו את תחנת הרכבת די בקלות לפי השילוט, החנינו את הרכב במגרש החניה הצמוד לתחנת הרכבת (חניה לפי שעות) וירדנו לתחנה. התחנה נמצאת במפלס תת קרקעי ולמעשה כוללת שני רציפים ועמדות אוטומטיות לממכר כרטיסים. אל תרכשו דרך המכשירים האוטומטיים, אלא צאו מהתחנה, חצו את הכביש וממול יש משרד מודיעין ומכירת כרטיסים של הרכבת. שם ניתן לרכוש כרטיסי הלוך ושוב מוזלים לילדים ולקבל מידע רלוונטי אחר.

מחירים: שילמנו 69 פר"ש עבור כרטיסי הלוך ושוב לקו הצ'נטוואלי (זה קו מיוחד שנחשב לקו תיירותי יותר), מלוקארנו שבשוויץ עד לעיירה האיטלקית הקטנה Santa Maria Maggiore וחזרה ללוקארנו שבשוויץ. לרכבת יש עוד תחנות בהמשך המסלול שלה לתוך איטליה, אולם אנו עשינו רק חלק מהמסלול מאחר ולא רצינו לשרוף יותר מדי שעות על נסיעה הלוך ושוב ברכבת הצ'נטוואלי. 

צידה לדרך: צמוד לתחנה יש סופרמרקט עם מחירים אטרקטיביים. רכשנו שם שתיה, דברי מאפה וחטיפים לנסיעה ברכבת.

הנסיעה עצמה: שבו בצד השמאלי של הרכבת, כך תהנו עד הסוף מהנוף המדהים והפראי. הרכבת נוסעת בין הרים, מעל גאיות וערוצי נחלים עם תחנות בכפרים ציוריים קטנים. לעיתים, מרגישים שנוסעים על סף התהום. רכבת הרים אמיתית. הנסיעה חביבה ורגועה והקרונות די ריקים, כך שניתן לשבת בנוחות עם הילדים. נסענו שעה לכל כיוון. הנסיעה בהלוך הייתה מהנה ומרתקת והכל נראה חדש ומסעיר. בחזור, היה כיף אך קצת פחות. בדיעבד, הנסיעה של שעה לכל כיוון קצת ארוכה מדי (בעיקר, בחזור) ולכן, אם יש יותר זמן, כדאי לרדת באחת התחנות המוקדמות יותר, לצאת למסלול הליכה קצר באזור ולשוב לרכבת ואז לנסוע בה עד לנקודת היעד שהגדרתם לעצמכם (במקרה שלנו זו היתה סנטה מריה מאג'ורה), לטייל באותה עיירה ולאחר מכן, לשוב חזרה ללוקארנו ברכבת. בשורה התחתונה, הנסיעה מומלצת מאוד. עצם הנסיעה ברכבת בשילוב הנופים המדהימים פשוט עושה את זה. 

סנטה מריה מאג'ורה: בחרנו לעצור ולרדת בעיירה האיטלקית הציורית הזאת, שנראית כאילו נלקחה מסרטי מערבונים ישנים רק עם נוף שוויצרי ברקע. מתחנת הרכבת הקטנטנה צעדנו לכיוון כיכר הכפר בסמטאות הקטנות ועתיקות. הכפר היה די שומם ומדי פעם ראינו שולחן מאוכלס בבית קפה שיושביו נראו משועממים ובהו בנו בתמהון, כשואלים מה איבדנו אצלם  בצהרי היום. שוטטנו בנחת כחצי שעה בין הסמטאות והבתים והיה כיף. נזכרנו שאנו רעבים, רצינו פיצה מהירה לפני החזרה לרכבת ומצאנו מסעדה פתוחה. הבטנו בתפריט שבכניסה וכשראינו שיש קופרטו של 2.5 יורו לסועד נזכרנו שאנו בעצם שוב באיטליה ואז, בהברקה, התנצלנו שאנו ממהרים (מה שהיה נכון עובדתית) וביקשנו לקחת פיצה גדולה כטייק אוואי. שילמנו 4.5 יורו על הפיצה ושבנו לתחנת הרכבת. שם התיישבנו על הספסל ואכלנו את הפיצה הטעימה. שתינו אספרסו מצוין בקפה שבתחנה (1 יורו לכוס), הילדים קינחו בגלידה ועלינו לרכבת שבעים ושמחים. משם, חזרנו ללוקארנו שבשוויץ.

 

הנוף מרכבת הצ'נטוואלי  

עמק ורזסקה (Valle Verzasca):

מלוקארנו נסענו צפונה לכיוון העיירה טנרו (Tenero) ושם באמצע הכפר יש שלט ופניה שמאלה לכיוון " Valle-Verzasca ". הכביש מתחיל להתפתל בעלייה והתחנה הראשונה והמדהימה היא "סכר ורזסקה"  (Verzasca Dam). אי אפשר לפספס אותו מצד שמאל של הכביש ויש שם תחנת מידע וקיוסק. יורדים מהרכב לכיוון הסכר האימתני וכבר בדרך אליו מקבלים פחד גבהים. סכר בגובה 220 מטר שנראה כחומה בצורה, שלמעשה יוצרת אגם מלאכותי מאחוריה. מסכר זה קפץ ג'ימס בונד בסרט " Golden-eye ". הבנו שמדי פעם ניתן לצפות באנשים שקופצים בנג'י משם, אך כשהיינו, לא נראו אמיצים בסביבה.

משם, המשכנו בכביש היפה שנמשך פנימה בעמק, בין ההרים המדהימים שמסביב, כשמדי פעם נתקלים בכפרים ציוריים לצידי הדרך עם בתי אבן יפים (הזכיר לנו קצת את נפאל בתחילת שנות התשעים. מסביב רואים את ההרים האימתניים שמדי פעם פורצים מהם מפלים מרשימים. פלגי מים ונחלים מכל עבר והכל ירוק. המשכנו בדרך הנוף היפה הזאת עד לגשר אבן מרשים מהמאה ה-17, הבנוי משתי קשתות על הנהר. שם הגשר: ponte dei Salti) Ponte dei Salti at Lavertezzo). מקום טוב לרדת שוב מהרכב, להצטלם על הגשר מכל זוית אפשרית ולטייל קצת בשבילי היער שמסביב. החלטנו להמשיך עם הכביש המדהים הזה בין כל הכפרים הקטנים והנוף עוצר הנשימה. המשכנו עם הכביש עד לסופו בכפר Sonogno. שם בכניסה לכפר, הכביש פשוט נגמר ולא ניתן להמשיך יותר. עשינו פרסה וחזרנו את כל הדרך המדהימה הזו עד לתחנתנו האחרונה בשוויץ באותו יום - Ascona. 

 

גשר פונטה דיי סאלטי בעל שתי הקשתות 

אסקונה:

החלטנו לסיים את יום הטיול בשוויץ בארוחת ערב בעיירה היפה ASCONA. העיירה מרשימה עם מדרחוב יפה ועמוס מסעדות וחנויות, סמטאות ציוריות וטיילת נאה. באזור המדרחוב והטיילת של אסקונה יש חניונים בתשלום. נהנינו מאוד לטייל במדרחוב ובטיילת עמוסת המבקרים, כאשר בקצה הטיילת, בחלקה הצפוני, גילינו לשמחת הילדים גן שעשועים מדליק עם מתקנים מעוצבים (נדנדות, קרוסלות, מגלשות וכדומה) העשויים מחומרים ידידותיים לסביבה. היה מגניב. הגיע הזמן לארוחת ערב.

מסעדה מומלצת באסקונה שבשוויץ: Grotto-Baldoria   לאחר שראינו שרוב המסעדות במדרחוב ובטיילת נראו "מלכודות תיירים" קלסיות, החלטנו לבחון את הכלל שלנו גם בשוויץ. התרחקנו מספר סמטאות פנימה בשולי הטיילת והגענו למסעדה בחצר מבנה מוזר שהייתה די מלאה ונראתה פשוטה אך חמה. המסעדה נקראת Grotto-Baldoria. היה משהו נעים באוויר, אנשים ישבו בנחת סביב שולחנות בחצר ובחלק הפנימי של מבנה ישן עם מטבח פתוח ונראה שאיש אינו  ממהר לשום מקום. החלטנו להיכנס וגילינו שיש תפריט קבוע עם מספר מנות. האוכל כפרי, ביתי וטוב. מנות פתיחה של לחם ונקניקים, פסטה ברוטב, פולנטה ונזיד בשר, סיבוב גבינות קשות ומסריחות ועוגה לקינוח. לזה הוספנו גם שתיה קלה, יין וגראפה. כל מספר דקות, המארח יצא  מהמטבח עם קדירה ענקית, עבר בין השולחנות ומילא את הצלחות. האמת, היה מדליק לראות את זה והאוכל היה טעים. החשבון היה סביר בהחלט לאור מה שאכלנו ושתינו: 100 פרנק"ש, כולל טיפ של 10% וזה בהחלט היה שווה את זה. ארוחה דשנה וטעימה בסגנון אחר, ביתי, כפרי יותר. אהבנו! כאמור, לא מדובר במסעדה יפה והתפריט בה קבוע, אך היה טעים, משביע ובעיקר, בסגנון אחר. כתובת: Grotto Baldoria. Via S. Omobono 9, Ascona. טלפון: 0917913298

 

באסקונה