היום השני: אזור האקספו בליסבון
ויהי לילה ויהי בוקר, יום חמישי (01.10), שזה יומנו השני בפורטוגל...
לאלה ולי יש את תסמונת "היום השני בחו"ל", שמשמעותו בדרך כלל, שבכל טיול שלנו לחו"ל, ביום השני של הנסיעה יש בינינו מריבות אינסופיות על כל נושא, התנצחויות ומחלוקות ופשוט אקשן רב .. בנינו גם תיאוריה לתסמונת "היום השני בחו"ל": ביום הראשון אתה עדיין באופוריה של הנחיתה, מבסוט שהכל בסדר, נהנה מהאווירה החדשה של מקום חדש בחו"ל, שיכור מחו"ל... ביום השני אתה כבר מתאפס, קולט מה ניצב בפניך, עייף מהיום הראשון ומהאריזות של טרום היום הראשון.... זהו שלב פריקת המתחים והוצאת העצבים.. היתרון הגדול שאנחנו כבר מזהים ומכירים את הסימנים, תוך כדי היום השני, מה שכמובן לא מונע מאיתנו לריב ולהתעצבן אחד על השניה ולהיפך מכל שטות, גם אם הגורם לעצבים הינו בכלל חיצוני (אז מה אם יש תקלה לא צפויה ברכבת? לא יכולת לדעת על זה מראש???).
באנו לילדים מראש ואמרנו להם: "אתם יודעים שאבא ואמא אוהבים אתכם, נכון? זה לא אתם, זה אנחנו...". הזהרנו והתרענו אולם הם בשלהם, אתם רבים ומתנהגים ממש כמו ילדים קטנים, הם אמרו (פחדתי שיאמרו שיותר לא יקחו אותנו יותר איתם לחו"ל... חששתי שישאירו אותנו אצל ההורים... נורא, פשוט נורא.. ).
עמרי הלך לפנינו והזהיר את המקומיים מפנינו, תתעלמו, הוא אמר להם, מחר זה יעבור.. עמית היתה בטוחה שבסוף נגיע למדרגות הרבנות בפורטו... ואנחנו נהנים מעצמנו, אנחנו בשלנו...רבים...
בהכללה קצת גסה, ניתן לחלק את ליסבון מבחינת מוקדי ביקור תיירותיים, לארבעה אזורים עיקריים: רובע אלפמה (Alfama), רובע בלם (Belem), אזור אקספו 98/ פארקוס דוס נאקוס (Parque Dos Nacues) ואזור הבייאשה/Baixa יחד עם השיאדו/Chiado וביארו אלטו (Biaro Alto) הסמוכים. גם אם בחלק מהספרים, מתייחסים לשלושת האחרונים (בייאשה, שיאדו וביארו אלטו) כאל שלושה רבעים נפרדים, הרי שבפועל, כמטיילים, מדובר בעצם ברצף של אזורים צמודים וכדאי לבקר בשלושתם במסגרת אותו מועד ביקור. מבחינתנו, התייחסנו אליהם כאל אזור אחד. בנוסף, חשוב לציין שכמובן יש גם מה לראות גם במרכז העיר, באזור בו נמצא המלון שלנו (לדוגמא, מוזיאון גולבנקיאן), ובאזורים אחרים, אך בגדול, אלה ארבעת האזורים העיקריים ובהם, כמו גם בתווך שביניהם, נמצאים כל המקומות והיעדים היותר ידועים ויפים של לסבון, כמו גם עוד כיכרות ושדרות ידועות ויפות של העיר.
בקיצור, לאחר שביום הראשון ביקרנו באלפמה, היום השני יועד לאזור האקספו. בפעם הקודמת ביקרנו באזור הזה רק בערב, כי רצינו לצפות בפסטיבל זיקוקים בינלאומי שהתקיים אז באזור האקספו ומגדל וסקו דה גמא, אבל מעבר לזה לא ראינו כמעט כלום מהאזור והאמת שאז זה הזכיר לנו את הטיילת של אילת שבה רצף מסעדות, מלצרים שמזמינים אותך להיכנס ולסעוד בצל קורתם הקולינרית ותושבים מקומיים רבים שכפי שאז שמנו לב, פשוט טיילו לאורך הטיילת הנעימה על שפת הטז'ו הלוך ושוב ואז שוב הלוך ושוב, בדיוק כמו טיילת מלון דן באילת במוצ"ש ...
מאחר ובכל זאת מדובר בבוקר יום שני של הטיול שלנו, הרי שהיינו חייבים לריב על הבוקר כשהנושא היה מהיכן להגיע לאזור האקספו וזאת משום שבאזור המלון שלנו היתה גם תחנת מטרו (2 דקות הליכה) וגם תחנת רכבת גדולה יותר שבה גם תחנת מטרו (5 דקות הליכה). הילדים בחרו לגוון ולתרום את תרומתם והתעקשו (כלומר, עידו חפר והתעקש) שצריך ארטיק עוד לפני הנסיעה בתחתית... מאחר ואלה ואני היינו עסוקים מדי במריבותינו וסירבנו לעבור קידוח בוקר אינטנסיבי (בעצם, השעה כבר הייתה 11:30 – 12:00), עידו איפשר גם לעמרי ועמית (וגם לנו, בינינו) ליהנות מארטיקים ושלגונים טעימים .
עוד הערה שמתייחסת ללוח הזמנים בטיול: אנחנו לא מהממהרים ובטח שלא מהמשכימים.. נהפוך הוא, אנחנו מהמאחרים ומאלה שקמים מאוחר... החברים שלנו בארץ כבר הצמידו לטיולים שלנו את התואר "טיולי משמרת שניה", כי כשכולם בדרך הביתה לצהריים, אנחנו רק מתניעים את הרכב... בטיול בחו"ל, עם 3 ילדים ועם תינוקת קטנה יש שתי אפשרות: להתעצבן ולהילחץ מזה שלא יוצאים מוקדם או להפנים שאין מה לעשות, זה מבנה ה- DNA המשפחתי שלנו ולא יעזור כלום, לפני 11:30 – 12:00 אנחנו פשוט לא מסוגלים לצאת מהמלון... אנחנו לא מסוגלים להתעורר מוקדם ואף פעם לא הגענו לחדר האוכל לפני תשע – תשע וחצי בבוקר ואחר כך כל ההתארגנויות של יציאה לדרך.. מאידך, יש גם צד שני והוא לא פחות חיובי מבחינתנו: הילדים שלנו, כמונו, לא אוהבים ולא מסוגלים לישון מוקדם. מבחינתם, יום טיול רגיל נמשך עד השעות 22:00 – 23:00 בלי כל בעיה וגם כשהיינו מציעים להם לחזור, הם רצו עוד לבלות בערב בעיר.. נקודה נוספת היא שמהרגע שיצאנו מהמלון בסביבות 11:30 – 12:00 לא היה לנו צורך לחזור אליו באמצע היום ותמיד היינו שבים בלילה מאוחר..
אני כותב על זה משום שחשוב לי שאנשים שקוראים את זה ירגישו בנוח עם הקצב המשפחתי שלהם.. יש לי חברים שבשבע כבר ערים, בשמונה הם ברכב כבר אחרי ארוחת בוקר, בתשע סייעו לקופאי לפתוח את המוזיאון ובשבע בערב הילדים כבר אחרי ארוחת ערב, מקולחים ובמיטות .. לכל משפחה יש את הקצב והדינאמיקה והאופי שלה, ולדעתי האישית, אין טוב ורע או נכון ולא נכון ולכן, צריך לדעת מה אפשר להכניס בפרק הזמן הריאלי העומד לרשותך לטיול כל יום.. לקח לנו יום יומיים לעשות את ה- Fine Tuning הזה ולעשות תיאום ציפיות מחודש אחרי שהפנמו שבטיול הזה, השעה 12:00 היא השעה היותר ריאלית ליציאה לדרך ולא 10:00... מהרגע שמפנימים את זה, לדעתי גם מתבאסים ומתעצבנים פחות. טיול אמור להיות חוויה מהנה ולא מחנה אימונים או טירונות וחלק מהעניין הוא גם להתפנן ולעצור יותר במקום מסוים, לוותר על מקום אחר אם בא, לשנות תוכניות תוך כדי, פשוט לעשות מה שבא לך.
טוב, הארטיק של עידו זרק אותי למקום אחר ואני חוזר למסלול.. לקחנו את התחתית בדרכנו לאזור האקספו ופארקוס דוס נאקוס. מבחינת הילדים, הנסיעה בתחתית היתה חויה מהנה בפני עצמה והם נהנו ממנה. עמית התגלתה כבעלת חושי ניווט כמו אמא שלה ודי מהר התאפסה על המסלולים, התחנות ושיטת הקווים הצבעונית וכל תחנה ידעה לבשר לנו עוד כמה נשאר ומתי צריך לעבור ולהחליף רכבות, אם צריך.... עמרי לעומת זאת העדיף להמשיך ולהשקיע באימונים... ב- PSP שלו... ועידו היה עסוק בלריב איתו שייתן לו גם לשחק (לקח חשוב ואמיתי שהופק מהטיול הוא כי בעתיד, שום מכשיר אלקטרוני נייד למעט לפטופ וסלולריים לא מגיע איתנו לחו"ל). ירדנו בתחנת אוריינטה המעוטרת ביצירות אומנות ובתבליטים צבעוניים על הקירות. כשיוצאים מהתחנה ניצבים מול קניון ואסקו דה גמה המרשים כשמשני קצותיו מגדלים סימטריים בעלי עיצוב מרשים וזהה. קומפלקס ארכיטקטוני יפה בהחלט. חצינו את הקניון המאוד אלגנטי ויפה בדרכנו לאושינריום שנמצא קרוב למים, לנהר הטז'ו. בדיעבד, מסתבר שאלה והילדים לחשו בשקט לקניון כי הם מבטיחים לחזור ולבקר אותו בערב .. לי הם לא אמרו מילה (הם יודעים כמה אני לא אוהב קניונים).
איך שיוצאים מהקניון, נגלה לפניך מראה שפותח לך את הריאות ומרחיב את האישונים: רחבה גדולה של דגלי מדינות רבות, מעבר לרחבה רואים את נהר הטז'ו ואז מצד שמאל את גשר הקשתות ואסקו דה גמא ומגדל ואסקו דה גמא, מצד ימין שדרת עצים נעימה עם ספסלי ישיבה רבים, המובילה לכיוון האושינריום ולא רחוק משם טיילת להולכי רגל על קו המים, רכבל וגם אותה טיילת עמוסת מסעדות שנראתה רגועה ויפה בשעות הצהריים. הכל יפה, רגוע, שקט. אני יכול לומר בפה מלא כי רובע האקספו היווה עבורנו את אחת ההפתעות היותר נעימות של הטיול: אזור האקספו מקסים ויפה, מרווח, חדש יותר וניתן להעביר ולבלות בנינוחות יום שלם. ניכר שהושקעה מחשבה רבה בתכנון האזור ובשילוב אתרים בו, כך למשל, גילינו שם גן שעשועי מים וגן מוזיקלי ומזרקות ייחודיות וכל זה לא מופיע בספרים וזה פשוט יפה בייחוד בטיול עם ילדים.. יש כל כך הרבה מה לעשות שם וזה רק מצביע עד כמה ליסבון רב גונית ומעניינת: מצד אחד אלפמה העתיקה והצפופה ומצד שני, פארקוס דוס נאקוס החדש והמרווח...
כשתכננו את הטיול, חשבנו על כך שבפורטוגל אין כמעט אטרקציות מיוחדות לילדים, פארקי שעשועים גדולים וכדומה (וגם פארקי המים שראינו, סגורים באוקטובר). חשבנו לעצמנו שנלך לאושינריום ובטח יהיה נחמד. לא היו לנו יותר מדי ציפיות ממנו .. אז הנה, אני יודע להודות גם בטעויות: אושינריום יקר, בשם אלה ובשמי, קבל את התנצלותנו הכנה.. אתה לא "נחמד", אתה מדהים, ענק, יפה, מרתק.. הילדים הכתירו אותך כמקום הכי יפה בטיול והם ילדים מאוד ביקורתיים וגם אצלנו אתה בשלישייה המובילה. בילינו שם שעתיים וחצי - שלוש שעות והיה כל כך יפה ומלמד ומרתק וצבעוני. עמרי אמר לי שהוא לא תיאר לעצמו עד כמה העולם התת ימי מדהים. כולנו היינו מוקסמים. זה כמובן מיועד למבוגרים כמו לילדים ויש שם פינות התבוננות רבות ואקווריומים ענקיים שמדמים אזורים ימיים שונים בעולם עם צמחיה תת ימית שונה ומגוון סוגי דגים ויצורים תת-ימיים וגם פינגווינים וכרישים וכדומה: האושינריום בנוי כך שהוא מדמה סביבת חיים וצמחיה תת ימית של ארבעה אוקיינוסים שונים על פני כדור הארץ, עם יצורים תת ימים שונים, דגים שונים, צמחיה שונה, מערכות טמפרטורה שונות שמדמות סביבות אקלימיות שונות. בתכלס, רואים אקווריום ענק שבנוי בגובה של כמה קומות ובנוסף, אקווריומים שונים קטנים יותר או מעין "שלוחות" של האקווריום הגדול
בפינת הפרקטיקה אציין שלקחנו כרטיס משפחתי פלוס מבוגר אחד וזה עלה לנו 35.8 יורו. כרטיס ליסבון מעניק אומנם הנחה של 15% על מחיר כרטיס רגיל, אולם אם קונים כרטיס משפחתי אין כפל הנחות כי כרטיס משפחתי הוא מוזל יותר. כרטיס משפחתי הינו לשני מבוגרים ושני ילדים מגיל 4 עד 12 והוא עולה 26.5 יורו. כרטיס למבוגר מגיל 13 עד 65 עולה 11 יורו. בפועל, הקופאי הנחמד החשיב את עמרי כמבוגר ולכרטיס המבוגר הנוסף שקנינו נתן הנחה של 15%, כך שבשורה התחתונה היה כאן מבחינתנו חסכון של 5 יורו... אומנם לא סכום ענק, אולם מאידך זה מצטבר ובנוסף, זה מימן כמובן את הגלידה הנוספת שקנינו בקיוסק של נסטלה, בשדרה מול האושינריום. בשורה התחתונה, הבילוי באושינריום היה מהנה ומומלץ מאוד, עם או בלי ילדים שווה בהחלט לבקר שם.זה בהחלט לכולם, בכל הגילאים!!
אחרי האושינריום יצאנו וטיילנו לנו בנחת ברחבה המאוד נעימה שלפני האושינריום ולפתע הבחנו בקיר שמעליו יורד זרם מים חזק, כמו שטפון... ראינו גם קבוצות של גני ילדים נעלמות שם מאחורי הקיר וזה סקרן אותנו (טוב, הם הלכו בקבוצות לשירותים הציבוריים שהיו שם מאחור ...), ואז גילינו פתאום גן מים מדהים, מעין גן שהיו בו תחנות אינטראקטיביות שונות שהדגימו פעולות פיזיקליות באמצעות מים. הילדים שיחקנו ונרטבו קצת, השתוללו על הדשא שהיה גבשושי במכוון ואנחנו "סתם" בהינו לנו בנהר הטז'ו בגשר ואסקו דה גמא המדהים (תוכנן על ידי ארמנדו ריטו), יושבים על ספסל מול המים והכל רגוע ושליו... הזמן עבר במהירות, אם כי מבחינה תחושתית, לאט ובנעימות...
מעלינו היה רכבל שלמעשה נפרס במקביל לקו המים על גדת הטז'ו ולטיילת הולכי הרגל. לא משהו עוצר נשימה או ארוך מדי, אבל חשבנו שיכול להיות נחמד לעלות איתו עם הילדים.. בטיול הקודם, לפני שלוש שנים, בכלל לא התייחסנו אליו אבל הפעם עם הילדים חשבנו שזה יהיה נחמד.. קראנו באחד ממדריכי הטיולים שכדאי לנסוע בו לקראת שקיעה, כי אז המראה יפה ומרשים יותר. במסגרת ההכנות לטיול זכרנו ורשמנו שהוא פתוח עד שבע אבל היי, זה היום השני לטיול, על מה יהיה לנו לריב???? .. . בקיצור, התעצלנו לבדוק ברשימות שלנו. מאחר והייתה כבר שעת אחר צהריים מאוחרת, החלטנו להיכנס לבית קפה סמוך שהספות שלו בחוץ, ליד הדשא נראו מזמינות (זה בעצם בחלק האחורי של האושינריום). התיישבנו לנו בנחת בבית קפה ממש ממול לרכבל, צופים בו שלא יברח לנו והזמנו משהו קל לאכול ולשתות (טוסטים ומיצים סחוטים טבעיים וכמובן בירה).. אמרנו לעצמנו שנאכל משהו מהר וניגש לרכבל ממול. עצמנו חייך אלינו ואמר: נראה מה יהיה ...
איך שהוא, החבר'ה במטבח נתקעו עם ההזמנה (כנראה אף פעם לא הזמינו שם טוסטים.. סטייק יוצר צ'יק-צ'אק וטוסט נתקע שם בפקקים ..) למרות שהמקום היה ריק ואנחנו לא שמנו לב לשעון כי שקענו בספות הנוחות שישבו שם בחוץ מול נהר הטז'ו והכל היה יפה בעיניים ורגוע ושליו .. הטוסטים הגיעו אחרי הרבה יותר מדי זמן וזה היווה עילה נוספת למריבה ואז, בשעה שבע וחמישה, פתאום הבחנו בפעילות מוזרה בקופות של הרכבל ... הבנו שמשהו קורה ומיהרנו להגיע לקופות. ראינו את הבחור נועל והוא הסביר לנו שסוגרים בשבע (מי האידיוט שהמליץ בספר שלו להגיע לרכבל לשקיעה??? ) ומלמל משהו על כך שבסופשבוע פתוח עד יותר מאוחר (היינו שם ביום חמישי)... קצת התבאסנו כי כבר היינו שם, צפינו ברכבל וכמו פוצים, ישבנו 40 דקות עם הטוסטים, אבל לא יותר מדי נעצבנו כי זה פתר לנו כל מיני לוגיסטיקות של התפלגות לשני רכבלים ובאמת מדובר במסלול קצר.. מעבר לכך, זה נתן לנו סיבה לעוד ריב רציני ואני, שקיטרתי כמה זמן לוקח להכין טוסטים, עטתי על הזדמנות הפז...
הלכנו לאורך הטיילת עד למגדל ואסקו דה גמא. רצינו לעלות אבל נראה סגור והאזור מגודר עקב עבודות בניה. בדרך לשם, עדיין על הטיילת, פגשנו גן ציבורי קטן ויפה עם כלי נגינה שונים ואביזרים היוצרים אפקטים מוזיקליים ויצרנו שם קקופוניה מוחלטת... דרך אגב, באותו ערב היה שם אירוע הפנינג לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית כך שפתאום בערב, הטיילת התמלאה בביתנים רבים של אוכל ושתיה, המון מוזיקה ובעיקר מאות סטודנטים וסטודנטיות בתלבושות רשמיות ובמדים של האוניברסיטאות שלהם והייתה אווירת הפנינג שמחה באוויר, כמו יריד גדול, צבעוני וססגוני.. יפה בעיניים, מכל הבחינות..
משם חזרנו לקניון ואסקו דה גמא המרשים, מרווח ומואר. החבר'ה שוטטו להנאתם בין החנויות המאוד אלגנטיות, עם חלונות הראווה המעוצבים והיפים. עמרי ועידו איתרו חנויות עם מוצרי אלקטרוניקה ודיסקים, אלה ועמית שוטטו בין חנויות תכשיטים, נעליים ובגדים ועפרי שישנה בטיולון ואנוכי נחנו לנו בספסל בתוך הקניון. בקומת האוכל של הקניון, דילגנו באלגנטיות על רשתות הפאסט פוד הבינלאומיות המוכרות לנו והתבייתנו על מסעדה של רשת La Parrilla, שראינו סניף שלה גם בטיילת. מסעדת בשרים מצוינת, בסגנון פורטוגזי עד ארגנטינאי.. הזמנו 5 סטייקים עם תוספות (כרגיל אצלם, סלט וצ'יפס או אורז) ושתיה לכולנו (כרגיל אצלנו, בירה ואייס תה) והיה פשוט מצוין, אוכל טעים מאוד, שירות מהיר ויעיל ולא יקר (48 יורו). גילינו שם בקניון, כמו גם בקניון בפורטו, שיש להם חדר שירותים מיוחד לילדים קטנים עם אסלות קטנות ובצמוד לו חדר מיוחד ונפרד להנקה והחתלה . מקסים בעינינו שחשבו על זה. על ילדים קטנים שלא יצטרכו להגרר לשירותים הציבוריים ועל חדר ההנקה וההחתלה הפרטי. בהחלט מגיע להם שאפו!!
בסיכומו של יום, צלחנו את היום השני בשלום. היו מריבות, נכון, אבל היו גם המון חוויות מהנות ויפות ובראשן האושינריום המדהים. גילינו שאזור האקספו מקסים ושממלא בהחלט יום טיול מלא ומהנה, תוך שהוא רווי בהפתעות נעימות (גן מים, גן מוזיקלי, מזרקות בסגנון המים הקופצים כל כמה דקות), נעים לטייל שם בטיילת על המים, להתבונן בגשר ואסקו דה גמא הארוך (17 ק"מ) וסתם ליהנות מאוויר טוב ואזור שעושה לך יפה בעיניים. בהחלט אהבנו והופתענו לטובה. מבחינתנו, הדבר היחיד שלא הספקנו היה הנסיעה ברכבל... נו שויין...הילדים היו מאושרים, הם ידעו שמחר זה היום השלישי וביום השלישי אבא ואמא סיימו לריב ואפשר לחזור ולעצבן אותם בנחת..