היום התשיעי: עמק הדורו בצפון פורטוגל

 

הטיול שלנו בפורטוגל חולק למעשה לארבעה חלקים/אזורים עיקריים:
* ארבעה ימים בליסבון ובסינטרה.
* יומיים בחבל אלנטז'ו.
* יומיים במרכז פורטוגל, באזורים של אשטרמודה, ריבאטז'ו והבייראש.
* שלושה וחצי ימים בצפון פורטוגל: עמק הדורו, פורטו ועמק המיניו.

 

יומנו הקודם התחיל במרכז פורטוגל, בטומאר, המשיך ביער בוסקו ואת הלילה עשינו כבר בפאתיה הצפוניים של בירת הצפון פורטו. שלושת רבעי טיול מאחורינו ואנו לפני הישורת האחרונה וכמה שהיא היתה יפה ומהנה ומשכרת, מלאת טבע מדהים וכפרים ציוריים והרים ועמקים ואוכל מדהים וזול ויין מצוין בשפע ואנשים חמים ונופים עוצרי נשימה לצד "סתם" נופים פסטורליים ובילוי עירוני בעיר מרהיבה כמו פורטו...

החלוקה שלנו בצפון היתה גיאוגרפית ופשוטה: יום אחד לעמק הדורו, יום אחד לפורטו העיר ויום אחד לעמק המיניו ועוד חצי יום שנשאר לאריזות ומנהלות, כמו שאני קורא לזה (אגב, רק בטיול השני והנרחב יותר בצפון פורטוגל באוגוסט 2010, הבנו עד כמה מדובר היה בטיול "טעימות" ועדיין, גם בפרספקטיבה לאחור, אני חושב שזו הביתה בחירה וחלוקה נכונה של הימים והאזורים. לפחות לטעמנו האישי.

היתה לנו התלבטות היכן לבלות את ארבעת הלילות האחרונים שלנו בפורטוגל. מאחר והצפון הוא שטח ענק, חיפשנו מקום שיהיה נוח לגישה הן לעמק הדורו, הן לעמק המיניו הצפוני יותר, גם למטרופולין של פורטו וכמובן לא רחוק משדה התעופה של פורטו. גם עמק המיניו הירוק והשטוח יותר וגם עמק הדורו בעל התוואי ההררי הם שני תאי שטח נרחבים, שבמרכזם עוברים שני נהרות: נהר הדורו המרשים (ולפרקים גם נהר הטאמגה) בעמק הדורו ונהר הלימה בעמק המיניו. הנהרות זורמים ממזרח למערב ונשפכים לאוקיינוס האטלנטי ומדובר בעמקים שלצורך העניין, מבחינת טיול, המרחק מהנקודה המערבית ביותר שלהם ליד החוף (פורטו בעמק הדורו, ויאנה דה קשטלו בעמק המיניו) לנקודה המזרחית בכל אחד משני העמקים הוא כ- 60 ק"מ. בנוסף, תא השטח של עמק המיניו צפוני יותר בכ- 100 עד 120 ק"מ מתא השטח של עמק הדורו.

בקיצור, לך שבור את הראש ותחפש איפה לשים אותו לישון ... כשישבתי על המפה, פורטו קפצה לי לעין כי ממנה נוסעים צפונה ישר על האוטוסטרדה ומגיעים לויאנה דה קשטלו (
Viana Da Castelo), עיר החוף שממנה מתחילים להיכנס פנימה לכיוון עמק המיניו. מפורטו גם נוסעים על אוטוסטרדה אחרת ישירות מזרחה לאמרנצ'ה (Amarante
), משם בד"כ מתחילים "לצלול" לתוך עמק הדורו. וכמובן שאין יותר מקום קרוב מפורטו כדי להגיע לטיול בפורטו עצמה ... קלאסי ...

אחת הבעיות בלטייל בצפון פורטוגל היא שמדובר בתאי שטח גדולים ובכל מדריכי הטיולים מציינים את המקומות והאתרים הידועים ו"האטרקציות" שבהם אבל לא ממש אומרים לך מי נגד מי, מאיפה להתחיל, היכן עדיף לנסוע, איזו דרך יותר יפה, היכן לסיים את הנסיעה לאורך הנהר, איזה חלקים יותר יפים. אין יותר מדי מידע. מרבית הספרים ממליצים לנסוע מפורטו מזרחה 60 ק"מ על האוטוסטרדה לכיוון העיירה המקסימה אמרנצ'ה ומשם להתחיל לכיוון הדורו.. יענו, סע עם הכביש שמאלה ואח"כ ימינה.. הבעיה שיש הרבה כבישים, הרבה ימינה והרבה שמאלה ....

קשטלו דה פייבה, אוטושטרדה

כחובבי דרכים צדדיות וכבישים כפריים, נראה לנו מבאס לפספס קטע של 60 ק"מ ולעשות אותו על אוטוסטרדות במקום בין כפרים, כרמים ופלגי מים (בדיעבד, כשחזרנו בערב על האוטוסטרדה, הבנו כמה צדקנו..). לא התלהבנו מכך ובשלב התכנון, בארץ, החלטנו לחפש אלטרנטיבות...באחד האתרים מצאנו מסלול שנראה לנו נחמד וראינו שדי קרוב לפורטו הוא מתחיל לרדת לכבישים אזוריים קטנים יותר. החלטנו להיצמד אליו, הדפסנו ולקחנו... וזה עלה לנו ....

 

זה מתקשר לסצנה ההזויה של הטיול אשר קרתה לנו בבוקר הזה, באשמתנו הגמורה יש לומר וגם באשמת הדפים המודפסים (מה, ניקח את הכל על עצמנו?. מצווה להתחלק באחריות ובפאשלות ...): בדף שהדפסנו, היה כתוב לצאת מפורטו מזרחה לאורך הנהר, לחצות גשר מסוים ולהתחבר לכביש אזורי מסוים שנקבו במספרו. עד כאן הכל היה אחלה והיינו מבסוטים, הנוף התחלף מנוף עירוני של פורטו לנוף חקלאי כפרי יותר, עוד לא ממש הדורו ועוד לא נהר, אבל ירוק וכפרים ועיירות סטייל השרון הצפוני אצלנו. עברנו עיר מסוימת לאחר מספר דקות, כפי שצוין בדף, ולאחר רבע השעה הראשונה של הנסיעה הכל נראה מצוין. על פי הדף היינו צריכים לחצות את הדורו לכיוון עיירה יפה בשם Castelo de Paiva. בשלב הזה לא הבטנו יותר מדי במפה (טעות, דרך אגב) כי כבר היינו על הכביש הנכון והיה שילוט ונהנינו מהנוף. עברנו ביעף על שלט ועליו היה חץ ימינה עם השם קסטלו דה פייבה והיתה באמת ירידה מהכביש לכיוון עיירה והנחנו שזו העיירה, לא היינו דרוכים וערניים יותר מדי ולא בדקנו מול שתי המפות הפתוחות (בקנ"מים שונים).

אחרי שפנינו ימינה ונכנסנו לשכונה רדומה של העיירה היה צומת
T ולא היה שילוט.. נאמנים לשיטתנו לשאול נהגי מוניות ועוברי אורח, ראינו אישה הולכת לאיטה על המדרכה ונעצרנו לידה. האישה (בסביבות גיל 45-50, שיער חום קצר, גובה 1.65 לערך, מבנה גוף רזה ...) נראתה קצת חמורת סבר אבל עם מבט טוב בעיניים, אלה אמרה לי שהיא נראית לה קצת רצינית מדי ושאלה אם אני בטוח, אמרתי לה: "מה את רוצה? אולי היא כמוני, מתקשה לקום על הבוקר? אולי יש לה בוקר קשה? עזבי, אני אדבר איתה, עליי..." . פתחתי את החלון, חייכתי ובירכתי לשלום, היא חייכה וענתה בפורטוגזית. הבנו שהיא לא מבינה אנגלית (בכלל, ככל שיוצאים מהערים להרים ומהמרכז צפונה, רמת והיקף האנגלית המדוברת במגמת ירידה בולטת. רוב הדיאלוגים שלנו באותו יום בכבישי הדורו הלא משולטים, כשהיינו צריכים משהו, בוצעו בעיקר בחיוכים ותנועות ידיים. אלה חייכה, אני נופפתי, שנינו אמרנו את שם המקום בהיגוי במבטאים שונים עד שהאסימון היה יורד ונהרה גדולה הייתה משתלטת על פני הנשאלים והיינו מקבלים את התשובה, גם עם הידיים .. האמת, מעבר לצחוק, הפורטוגליים באמת אנשים חמים וידידותיים וששים לעזור לך. לא פעם ולא פעמיים, היו מצטרפים לתאטרון הפנטומימה גם חברי הנשאלים ולאחר סדנת פנטומימה קצרה היינו מקבלים את מבוקשנו ונפרדים בחיבוקים ונשיקות, מטפוריות כמובן ..).

פותח את החלון ומחייך לגברת הרצינית אך אדיבה ואומר לה "קסטלו דה פייבה?" והיא מביטה בי, מקמטת את מצחה, רואים שהמוח עובד והיא מנסה להבין מי החייזר שנחת עליה בבוקר יום חמישי לפני הוויקנד ועבודות הבית . אני חוזר: "קסטלו דה פייבה, קסטלו דה פייבה?", אני רואה את העיניים מתכווצות והיא מסתכלת שמאלה וימינה, בשלב הזה, אלה אומרת לה: "קשטלו דה פייבה, קשטלו דה פייבה" (בשין ולא בסמך) וממלמלת לי בעברית עצבנית ופרצוף זועף, מתי כבר תלמד להגות נכון שמות של מקומות וערים בחו"ל, פדיחות איתך . הסתכלתי עליה, על אלה, ואמרתי לה: אז טעיתי בין שין לסמך, מה קרה??? אות אחת מתוך המון אותיות?? עדיין הכיוון ברור. ואת לא טועה לפעמים? .. טוב, הבנו שזה לא זמן טוב לפתוח בוויכוח...

לפתע אורו עיניה של המקומית "אה, קשטלו דה פייבה, קשטלו דה פייבה. אוטושטרדה.." ואז דפקה חמישה משפטים ארוכים ורצופים בפורטוגזית שוטפת. כולנו היינו מאושרים ומחויכים אבל לא הבנו כמובן מילה.. איזה כביש (אוטושטרדה זה כביש), שמאלה, ימינה.. ניסינו לשאול שוב, לסמן עם הידיים, אלה בנימוס ובחיוך ועם כמה מילים בפורטוגזית ניסתה לשאול אותה לאיזה כיוון לנסוע והאם המקום שבו אנו נמצאים הוא אכן קשטלו דה פייבה.. והיא שוב באוטומט, במבט תמה ומתוסכל ובטון נוזף "קשטלו דה פייבה, אוטושטרדה, קשטלו דה פייבה אוטו שטרדה" ועוד פעם תיאור מסלול שממנו לא הצלחנו להבין מילה ...

הבנו שממנה לא נקבל תשובה ולכן, הודינו לה בחום רב, בפורטוגזית ובאנגלית, חייכנו וניסינו לנתק מגע ולהמשיך בנסיעה. היא פשוט נעמדה צמוד לחלון ואי אפשר היה לנסוע וחזרה שוב על ההסבר שלה בקול נרגש. הודינו בשנית ובשלישית, סימנו עם הראש שהבנו ותודה. פתאום אנחנו רואים גבר (בן 50-55, נמוך ושמן, לבוש מרושל, ג'ינס דהוי וסריג, לא מגולח.. ) עובר במדרכה ממול ואז ההיא קוראת לו. הוא עונה לה משהו והיא צועקת לעברו משהו שנשמע לנו כך: "שימון, בוא... קשטלו דה פייבה..אוטושטרדה" ועוד כמה מילים ומביטה בנו במבט מלא רחמים ותמיהה, הוא מתקרב לעברנו, אלה ממלמלת "אוי, א ברוך. לא נצא מכאן היום", הוא מסתכל על מספר הרכב משום מה, על הרכב ואז גם עלינו ואומר לה: "קשטלו דה פייבה? אוטושטרדה".. וגם הוא מקמט את המצח ... שני אנשים טובים (ואני לא ציני, אני רציני) נעמדים לנו ליד הטרנספורטר ומדברים וכל מה שאנחנו מבינים זה "קשטלו דה פייבה, אוטשטרדה" ואת המבטים התמהים המופנים אלינו... יש רגעים בחיים שמרוב שהם רציניים והזויים ואתה לא יודע מה לעשות, הדבר הראשון שבא לך לעשות זה להתפוצץ מצחוק .. אלה ואני מדברים בינינו בעברית ומתלבטים איך להיפרד מהם לשלום ולהמשיך לנו בדרכנו ולא מסתכלים אחד לשני בעיניים כי ברור לנו שפשוט נתחיל לצחוק. הם, בשלב הזה, כלל לא דיברו אלינו אלא שוחחו בינם לבין עצמם, מתלבטים בפורטוגזית לגבי הדרך הנכונה ומדי פעם הביטו בנו במבט תוהה ומתלבט והמשיכו לומר "קשטלו דה פייבה, אוטושטרדה. קשטלו דה פייבה, אוטושטרדה". שימון נשען עם ידיו על המראה השמאלית הגדולה לידי ואני מתאפק לא לצחוק כדי לא לפגוע ולא להעליב ואני קולט מזוית עין ימין שגם אלה כבר די גמורה ומשנסת את שארית כוחות האיפוק שלה ואפילו הילדים מאחורה הפסיקו לריב והתמקדו בסיטואציה שהתפתחה כאן..
בסוף, הצלחנו איך שהוא להודות לשימון היקר ולגברת היקרה, הצלחנו לחלץ את הדלת והמראה ולנסוע ... כל הסיטואציה נמשכה משהו כמו 8 עד 10 דקות. נסענו בערך חמישים מטר, חנינו בצד ופשוט צחקנו בלי הפסקה חמש דקות. כשהוצאנו את המפות, צחקנו אפילו יותר, רק על עצמנו ... הבנו מדוע הם מסתכלים עלינו מתוסכלים.. במפה ראינו שאנחנו נמצאים בערך 50 ק"מ מקשטלו דה פייבה ... כמו לעצור מישהו בעכו ולשאול אותו אם אנחנו בעפולה... פלא שהיא חשבה שאנחנו מטורפים ונזפה בנו? מי לא בסדר, היא או אנחנו?? במראה אני רואה שהם עדיין מדברים ביניהם ומסתכלים לעברנו ...

אני מניח שהדיאלוג היה מתסכל מבחינתם כי הם ניסו להסביר לנו משהו ללא הצלחה ובכל מקרה, מעבר לצחוק, זו דוגמא נוספת לרצון של התושבים המקומיים לסייע וזה מקסים בעיניי, גם אם לפעמים לא הולך ויש קצר בתקשורת.. לכל מטבע יש שני צדדים כמו שראינו ולפעמים גם כשיש כמה ערוצי תקשורת, לפעמים פשוט אין קליטה או שיש הפרעות קשות בקליטה...ככה התחיל לנו הבוקר... לפחות ארגנו לזוג מקומיים הקרנת בוקר חינמית של "מפגשים מהסוג השלישי". אי אפשר לומר שאנחנו לא חיוביים ...

הכניסה הנעלמת לממלכה הקסומה של הדורו
טוב, התאפסנו על המפות ועל "סיפור הדרך" המודפס, חזרנו לכביש הראשי וחיפשנו את הפניה הנכונה לכיוון קשטלו דה פייבה, הבנו שאנחנו על הכביש הנכון ובקטע הנכון שלו וצריכים לפנות ימינה, אבל לא היה שילוט. בכלל, להבדיל מיתר האזורים של פורטוגל, השילוט בעמק הדורו היה די גרוע ולעיתים פשוט לא היה ... כאילו, הנחת המוצא שלהם היא שאם אתה נוסע בכבישים ההררים הקטנים והיפים האלה בין סינפאש ללאמגו או בין אוליברה דה דורו לרסנדה, אז אתה בטוח מקומי ויודע מה אתה עושה והיכן אתה נמצא.. ואם אתה לא יודע היכן אתה נמצא ומה אתה עושה, למה לנו שבכלל תבקר אצלנו??? קודם תתאפס על עצמך ואז תבוא ..

נוסעים על הכביש, יש שלט ימינה לקשטלו דה פייבה, פונים ימינה, יורדים לכביש קטן ויפה כזה, בין חורשות לשדות ואחוזות.. אחה, איזה נוף פסטורלי וירוק, רואים קצת אנשים בין הבתים, אני עוצר ומצלם את הירוק והשדות, חוזר לרכב, נוסע עוד חצי ק"מ ובום, אין מעבר – מפלצת בטון מולך.. הכביש חסום כי מרימים שם גשר ענק לאיזה אוטוסטרדה שכנראה תסלל שם... פרסה וחזרה לכביש הראשי.. נוסעים עוד קצת ועוד פניה "גדולה" ימינה ושם של יישוב סמוך.. נראה בסדר, פונים ונוסעים רק כדי לגלות כמה דקות מאוחר יותר היכן נמצא בית הספר האזורי ואזור התעשיה של העיירות שם... הבנו שהסתבכנו בתוך יישוב ולפי האינטואיציה (שהרי אין שם ממש שילוט) חזרנו במהירות לכביש הראשי.. המשכנו לנסוע עוד על הכביש הראשי ומצאנו עוד פניה ימינה, אבל נראתה לנו קצת צפונית מדי.. שאלנו איש מקומי עם תיק. בזכות התיק הנחנו שהוא "מלומד" .. (אני תמיד שם בתיק את האוכל והטלפון הנייד, טוב, אני לא כזה מלומד ..).. קצת תנועות ידיים, אנגלית בסיסית והוא הסביר שאנחנו צריכים לחזור לכביש, לנסוע קצת ואז לפנות שמאלה (שזה בעצם ימינה, כי אנו באים מהכיוון ההפוך הפעם)... לך תסביר לו שכבר עשינו את זה 3 פעמים ..

כשחזרנו אחורה לכביש, כבר היינו עצבניים, כאילו, עשינו קטע כביש של 3 ק"מ בערך שלוש פעמים.. גם המקומיים לא מכירים את צבע הפריחה (המדהים) שיש שם לעצים, בעיקול של הכביש ימינה, כמו שאנחנו הכרנו באותו בוקר. בטח שעצרנו לצלם אותם. הרגשנו כמו עכברים שמחכים לגבינה אבל לא מצליחים בכלל להיכנס למבוך, כמו ניסוי פסיכולוגי שמנסים להתעלל בנו.. הכי התבאסנו ש"שרפנו" חצי שעה יקרה על כל ניסיונות הסרק האלה.. החלטנו לעצמנו שמקציבים עוד שני נסיונות ודי, אם לא חוזרים לאוטוסטרדה ומוותרים על כבישי הנוף....

אלה קיבלה החלטה אסטרטגית (נבונה ונכונה) לזנוח את הדפים המודפסים עם הוראות הנסיעה הלקויות והסברי הדרך החלקיים ולהסתמך מעכשיו (שוב) על המפה ועל עצמה ועל המקומות ששנינו זכרנו ורשמנו שהם שווים ביקור. נסענו חזרה באותו כביש, הילדים כבר הסתלבטו עלינו במושבים האחוריים.. "שמה עוד לא היינו", "אה, הנה עוד פניה" וכדומה .. הסתגרנו לנו (מטפורית) במושב הקדמי, עינינו נעוצות ומחפשות את הכניסה הנעלמת לממלכה הקסומה של הדורו... עברנו כניסה אחת שכבר ניסינו ועוד אחת והופ, הנה, יש פניה שמאלה שדילגנו עליה לפני זה במסגרת הפניות ימינה כי נראתה קטנה ולא משולטת..

שנפנה? שאלתי. נפנה, היא ענתה. פנינו...נוסעים בכביש קטן שמטפס ומתעקל בין חורשות, שלטים איין, אנשים גם.. מחליטים לנסוע עד שנגיע לצומת או ליישוב כלשהו.. אחרי כמה דקות רואים טנדר בצד הכביש מולנו ויושב שם איש שכותב משהו.. אמרתי לאלה בבטחון, "הוא בטח מנהל עבודה מהפרויקט של הגשר, הוא בטוח יודע ...". אלה, שבשלב הזה עוד הייתה עצבנית על עצמה איך הסתמכה אך ורק על הדפים המודפסים ולא השוותה ובדקה כל העת במפה (אני שתקתי, לפעמים שתיקה שווה זהב ...), לא טרחה אפילו לשאול מאיפה אני יודע .. עצרתי מולו בצד הכביש: "קשטלו דה פייבה, סינפאש (
Cinfaes
)".. זרקתי שם של יישוב מרוחק יותר.... "אה, סינפאאש.." הוא חייך ובאנגלית הסביר לנו איך לנסוע, באיזו פניה לפנות שמאלה וכדומה.. המשכנו לנסוע, ספרנו פניות כמו שאמר לנו והגענו לאיזה ישוב יפה וכפרי, נטול שילוט עם שם, ועכשיו מה? מדובר ברזולוציות של מקומות קטנים רבים שגם במפה של 1:300 אלף לא תמיד מצאנו ועל השילוט כבר כתבתי ..

ראינו כמה גברים צעירים וחסונים בבגדי עבודה נכנסים לטנדר איסוזו אחרי שיצאו ממסעדה סמוכה. אמרתי לאלה שהם בטח פועלי בניין שעצרו לאכול משהו והיא הביטה בי במין מבט כזה, שאתה לא יודע אם זה מעצבים או מרחמים ואם רחמים, אז עצמיים עליה או עליי ... אמרתי לה: "תורך עכשיו. לי לא הלך בבוקר עם האישה הבוגרת, נראה אותך עם החבר'ה הצעירים. אל תחזרי בלי תשובות" ... אלה ירדה מהרכב ואחרי שתי דקות חזרה עם הוראות נסיעה מדויקות.. ככה זה, נשים, אין עליהן, משיגות כל מה שהן רוצות (טוב, לא הכל, הרוב ..).

מכאן, כבר הכל היה פשוט וקל יותר, ידענו שאכן, אנחנו בדרך הנכונה ויכולנו להתחיל וליהנות מהנוף.. הנוף אכן יפה ולעיתים ממש דרמטי, סוף סוף נהר הדורו גם נגלה לנו במלוא הדרו למרות שטרם הגענו אליו פיזית, רק ראינו אותו מרחוק... כפרים קטנים, מדרונות מדורגים, חלקות מעובדות בצלעי ההרים, כרמים, עמקים, בתים בכל מיני חורים, גינות קטנות יפות, מחסנים נמוכים עם רעפים אדומים, כבישים צרים וסמטאות שיורדות לואדיות והכל ירוק וכפרי ושליו, הכל זורם לאט, כמו הדורו.. אנשים בלבוש כפרי, הולכים או עובדים בשדות. רואים שלא מדובר בפרברי יוקרה אלא בכפרים עם רמת חיים לא גבוהה מדי אבל בהחלט לא עוני או משהו בכיוון הזה.. והכל מטופח ויפה ושמור ונקי. יש משהו שמרני וישן באוירה. ובכלל, יפה בעיניים ובנשמה.. אתה נוסע כמו בגלויית נוף.. שנינו נזרקנו איך שהוא לנופים מנפאל ההררית.. אולי בגלל הנוף ההררי, אולי בגלל קצב החיים האיטי.. יפה, יפה.. בא לך לספוג את כל זה ולכן, נסענו לנו לאיטנו. מזל שאין תנועה יותר מדי ערה שם.. או קצת ערה.... או תנועה בכלל ..

שמאלה או ימינה?

אחרי כמה דקות הילדים נתנו התראת פיפי, עצרנו באיזה שהוא קיוסק/פונדק דרכים, באיזה כפר נידח. במרפסת ישבו גברים קשישים, שיחקו בקלפים והיו עסוקים בללהג בקול רם, גברים, עם של רכלנים ... כשירדנו מהרכב, קלטנו שדבר ראשון שהם עשו, זה להסתכל על מספר הרכב , בדיוק כמו שימון, דרך המספר ניתן לדעת מהיכן אתה מגיע ואנחנו, אח"מים, הגענו מליסבון... בהחלט מגיע לנו יחס VIP, או שלא, שהרי אנחנו לא מקומיים...

נכנסנו, שולחן ביליארד, טלוויזיה, מקרר ארטיקים, מכונת סיגריות, מזנון וכמה שולחנות. בעלת הבית מאוד נחמדה וצעירה, בזמן שהילדים הלכו לפיפי (לא לפני שסרקנו אנחנו את השירותים בתורות וראינו שנקיים, בטוחים וריקים), התרווחנו בשולחן על בירות, כמה חטיפים ושתיה קלה לילדים. שם גילינו שמחירי השתייה והמזון בצפון זולים יותר מהמחירים במרכז פורטוגל וכי בקבוק בירה עולה 80 סנט, פחות ממים ופחות מקולה.. מיותר לציין מה שתינו עד סוף הטיול בנוסף ליין, נכון? תפוצ'יפס ענק במחיר של חטיף קטן בארץ ועוד כמה חטיפים שילדים אוהבים... אין אנגלית, קצת פורטוגזית, הרבה חיוכים ורצון טוב. ביקשתי לשלם וביקשתי חשבון, היא הביאה במקום זה מגש לחטיפים ורק כשהוצאתי את הארנק והצבעתי עליו, היא קלטה ופרצה בצחוק מתגלגל. כשיש רצון יש גם יכולת ומסתדרים בסופו של דבר .. היא ניסתה את האנגלית המאוד בסיסית שלה עלינו, אנחנו ניסינו את הפורטוגזית המאוד בסיסית שלנו עליה וכולנו היינו מבסוטים... בחרנו כמובן ארטיקים ואחרי בערך עשרים דקות הינו כבר חזרה ברכב.

הכבישים שם צרים ולעיתים פתחי הבתים ממש על הכביש בלי מדרכות ולפעמים כל הכפר הוא שתי שורות בתים משני עברי הכביש ולעיתים הכפרים יותר גדולים... מין אווירה שלא בוער כלום ואין צורך בשעון שם.. עברנו את העיירה היפה של קשטלו דה פייבה. רצינו לספר לה, לעיירה הזו, כמה צרות היא עשתה לנו בבוקר אבל היא היתה כזו נחמדה ומאירת פנים שלא רצינו לבאס אותה.. לא אשמתה ... המשכנו לסינפאש וגם כאן, השילוט על כביש
N222 נראה לא ברור ואפילו יותר גרוע מהשילוט בכביש 108N בו נסענו לפני כן, כי היה מעט שילוט, אבל אנחנו כבר ידענו היכן אנחנו וראינו את הדורו ליד, אז כבר לא הפריע לנו. נהנינו לנו מהנוף היפה, שהרי זה עצם הטיול שם, בעמק הדורו. נוסעים במקביל לנהר הדורו, שלפעמים, בזויות מסוימות, אתה קולט כמה הוא ענק... עוברים המון כפרים שבכלל לא מופיעים על המפות, עמקים והרים וקניונים חצובים בנוף ההררי וירוק, פשוט ירוק והמון כרמים וכל מיני שדות ומטעים וכבישים כפריים.

סינפאש היא עיירה חביבה שמהווה מרכז מסחרי אזורי בתחום היינות, שהרי הדורו ידוע בכרמיו המרובים וביינותיו, ולא רחוק ממנה, על הנהר למטה, סכר
Carrapatelo הגדול. באותו יום היו שם בחירות מקומיות או הכנה לבחירות כי ראינו המון שלטי חוצות (בכלל, למי שזוכר עדיין את סיפורי ליסבון, זה היה שבוע של בחירות בפורטוגל) ועליהם מועמדות ומועמדים לבושים בהידור רב ובעיירות הסתובבו רכבים עם רמקולים ומגפונים גדולים והשמיעו הכרזות בחירות והיו התקהלויות בכל מיני מקומות, המשכנו עם הכביש ויצאנו מסינפאש לכיוון לאמגו וברקע פסגות הרים ויערות. כמה דקות מאוחר יותר, תוך כדי נסיעה,עשינו "חיתוך מצב" מהיר והחלטנו עקב השעה לחתוך את המסלול ולרדת ישירות לכיוון הדורו, כי רצינו להספיק עוד להגיע לארמון מתאיס בווילה ריאל המרוחקת יותר. עשינו פרסה וחזרנו לסינפאש, יש שם מיליון סמטאות ורחובות קטנים ואין שילוט...

כשהגענו לכיכר הקטנה בלב הכפר, פנינו ימינה אינטואיטיבית כי זה נראה לנו הכיוון למטה, לכיוון הדורו .. כדי לא לבזבז זמן, עצרנו ליד כמה מקומיים, אנגלית? לא.. אוליברה דה דורו ישר? שאלנו וסימנו עם היד. כן, הם הנהנו עם הראש, מחייכים ומבסוטים מהחיים ומהסיטואציה . ירדנו לנו בסמטאות ובדרכי כורכר שהתחברו בסופו של דבר לכביש קטן והגענו לאוליברה דה דורו (יש עוד יישוב בשם הזה, ממש ליד פורטו, שזה מוזר קצת) והגענו ממש לדורו, נסענו לנו לאורכו של הנהר, ואחר כך לאורך חלק מיובליו ופלגיו, בכבישים קטנים וקסומים, עם מים מסביב וצמחיה. בקטעים מסוימים ראינו את הנהר מתעקל או מתחבר לנהר הטמגה וראינו בקטע אחד מרחוק גשר ענק שנראה כמו אמת מים ענקית ואז גם רכבת שנוסעת מעליו...  נוף של תמונה ממש, פלא שצילמנו בלי הכרה ממש? עצרנו בכל מיני פינות תצפית ומרפסות נוף בדרך וקנינו גם אוכל ושתיה., משהו קל לדרך. היה קסם אמיתי. חשוב להדגיש שאין איזה מסלול או דרך נכונה יותר או נכונה פחות, העיקר לנסוע קרוב לנהר, להרגיש אותו... ראינו ספינות משא בנהר וגם ספינות נוסעים ומעגני סירות ומלונות קטנים קרוב לגדת הנהר.. זה דבר מקובל שם לצאת לשייט של יום או יומים-שלושה לאורכו של הנהר הענקי הזה, שיש לו אורך של קרוב למאתיים ק"מ בצפון פורטוגל והוא נשפך לים בפורטו. אם היה לנו עוד יום, היינו שמחים לצאת לקרוז יומי על הדורו.. זה יוצא ממעגני ספינות בפורטו.. תמיד יש פעם באה (אגב, בדיעבד, גם בפעם הבאה זה לא יצא אל הפועל...).

 

היתה כבר שעת צהריים ורצינו להספיק לבקר בארמון מתיאוס (Solar de Mateus) ליד וילה ריאל (Vila Real) ידענו שפתוח שם בין 9 -13 ובין 14-18 ולא רצינו לפספס. מהאזור שהיינו בו זה מרחק של 80 ק"מ וכשעה נסיעה, קרוב לחצייה על האוטוסטרדה. החלטנו שאת ארוחת הערב נאכל באמרנצ'ה, בדרך חזרה לפורטו. הרגשנו שמיצינו את הדרך המקסימה ונופיה המרשימים אחרי שנסענו בה כבר כמה וכמה שעות טובות ויפות והתחלנו לחתור למגע עם האוטוסטרדה. מאוליברה דה דורו נסענו לכיוון רסנדה (Resende), שהיא עיר מחוז גדולה ויפה.

לפני היציאה מהעיר היה שלט גדול שהראה שהכיוון לאוטוסטרדה הוא ימינה ומאחוריו תחנת דלק. נכנסנו לתדלק, גם את האוטו וגם אותנו . בזמן שאלה ירדה לחנות נוחות שם לקנות מאפים, חטיפים, אייס תה ובירה לכולנו, אני התחלתי לקשקש עם המתדלקת ותוך כדי וידאתי איתה שאכן, צריך ימינה לאוטוסטרדה לוילה ריאל, כמו שהיה רשום. היא אמרה, מה פתאום ימינה, צריך שמאלה .. אבל השלט, אני אומר .. אבל אני גרה כאן, היא מחייכת .. שלפתי מפה והראיתי לה היכן לדעתי אנחנו נמצאים ולאיזה כיוון אנחנו צריכים. אתה צודק, היא אמרה. אתם אכן כאן ואתם באמת צריכים לשם, לאן שהראית וגם המסלול שהראית נכון, אבל עדיין, כדי להגיע לאוטוסטרדה, צריך לקחת שמאלה ...

אלה מגיעה עם המצרכים, אני מכיר לה את המתדלקת (התחנה היתה ריקה למזלנו), מציג בפני אלה את דילמת "שלט ימינה, מתדלקת שמאלה" והמתדלקת מסבירה לה שוב פעם, הפעם יותר מהר (נשים, קולטות מהר... ). וואלה, שכנעה אותנו, הצענו לנו להתכבד מהחטיפים ומהמאפים שקנינו, אמרה "לא, תודה", אז נסענו. יצאנו מתחנת הדלק והחלטנו ללכת עם המתדלקת ולא עם השלט.... צדקנו, גם היא ... אני מניח שכמו שקורה לא פעם, יש שלטים "רשמיים" המכוונים דרך כבישים ראשיים, ולעומת זאת, יש את הוויית היומיום שבה כולנו, בכל מקום בעולם, מכירים את קיצורי הדרך והדרכים הקצרות, המקומיות והמהירות יותר להגיע מנקודה לנקודה באזור מגורנו.

פנטזיות באמצע הדורו
בשעה ארבע יצאנו מרסנדה לכיוון האוטוסטרדה, נוף של גבעות וכרמים מסביב, הדורו ממשיך לזרום לו לאיטו, מתעקל, מתקרב ומתרחק מאיתנו.. אחרי כמה דקות נסיעה, מגיעים לעיקול של הכביש ולמעין שיפוע של תוואי השטח לכיוון גדת הנהר, כרמים מכל עבר וממול אני רואה וילות מרשימות, עצי דקל, בריכה ובקיצור, כפר נופש יפה מאוד על גדות הדורו. אני עוצר בפתאומיות בשולי הדרך, מה קרה? שואלת אלה.. זה המקום המדהים הזה, "אקווה-פורה דורו" על גדת הדורו, שראינו באינטרנט, אני אומר לה . ועכשיו אני פותח סוגריים: כמו שכתבתי כאן, בזמן חיפוש לינה אני אוהב למצוא כל מיני אתרים ומקומות שונים, כאלה, שאיך שאתה רואה אותם, הפה נשאר פתוח, הלב עובר את המהירות המותרת והאישונים מתרחבים לגודל של מיטה זוגית ... הגיונית, ברור לך שאין מצב, שבמחיר של לילה שם אתה מממן את כל הלינה של הטיול, אבל הלב ואיתו הפנטזיה ממריאים ... היו שני מקומות כאלה בעמק הדורו. בראשון כתבו לי בתחילת ספטמבר שהם מלאים עד סוף דצמבר וכשראיתי את המחיר שציינו, "שרף" לי בעיניים. בשני, זה שניצבנו כרגע מולו, קיבלתי תשובה ממנהלת השיווק. היא אמרה שעם ארבעה ילדים, הכי מתאים לנו זה וילה עם 3 חדרי שינה. היא צירפה מפרטים של הווילה ומחירון ואני קולט שמדובר בוילה דו מפלסית על שטח של 230 מ"ר עם חניה תת קרקעית, דק ובריכה פרטית עם עוד 4 וילות בקומפלקס בנוסף לבריכה הרגילה בכפר הנופש, גינה פרטית, מטבח יוקרתי כמו בפרסומות, סלון מאובזר ומעוצב להפליא בעיצוב מודרני, טלויזיות, אינטרנט וכדומה ... בקיצור, נופש של האלפיון שם. החיים בסרט, כמו שאני קורא לזה ... כאשר הראיתי לאלה בזמנו את עיצוב הפנים של המקום באתר שלהם ובפרוספקטים ששלחה לי באימייל, הייתי צריך לשפוך עליה דלי מים (מינרליים כמובן ) כי היא בהתה בעיצוב הפנים של הווילות ולא הגיבה לסביבתה במשך מספר דקות. הסברתי למנהלת השיווק בנימוס ובהומור שנסתפק גם בלינה במסדרון ושהתקציב שלנו נמוך בהרבה (הרבה, הרבה) וממילא אנחנו מטיילים כל הזמן ולא נוכל ליהנות מכל המתקנים וההנאות שהמקום מספק ושאלתי אם ניתן להתגורר ב"דירות הרגילות". היא ענתה שלא יתאים והתפתח בינינו דיאלוג משעשע ותכתובת אימיילים ואני חייב לציין שלצד התכתובת המחויכת, הדגשתי בפניה שזה לא ריאלי מבחינתנו לגמרי ואיך שהוא, היא לא התייאשה. בסופו של דבר, נפרדנו בידידות רבה ואסתפק בזה שאומר שלמרות שבסוף הוצע לנו מחיר באמת חריג במיוחד ונמוך מאוד ללילה, בהשוואה למחירים הראשוניים שהוצעו, עדיין המחיר היה גבוה יותר ממה ששילמנו לארבעת הלילות גם יחד במלון בו שהינו בפורטו ...

אלה היתה בטוחה שאשבר ואזמין שם, אבל ברגע האחרון הצלחתי לאסוף כוחות, התעשתי ושיקול הדעת חזר לראשי ...

דרך אגב, בדיעבד, למרות יופיים של המקומות הללו, שמחנו שלא בחרנו בהם באותו טיול מאחר והם "תקועים" במקומות מרוחקים ולהגיע משם לפורטו, או לעמק המיניו או לשדה התעופה ביום האחרון, זה מבצע רציני ובכלל, לך תיסע שם בלילות, בכבישים הכפריים החשוכים.התרשמנו כמה דקות מהמקום המקסים הזה והמשכנו בדרכנו...

 

אחוזת מתאיוס בווילה ריאל

פנינו מועדות צפונה, התחברנו לאוטוסטרדה A24, שהזכירה לנו בקטע הזה את כבישי הגליל המערבי, בעיקר באזור מנהריה למעלות, עברנו דרך רגואה והמשכנו לכיוון וילה ריאל. ירדנו מהאוטוסטרדה לכיוון וילה ריאל, אלה הפגינה שליטה במפה ובכבישי האזור שם (יש משהו שאני לא יודע??? ) ובסביבות חמש נחתנו מול הכניסה לאחוזת מתיאוס (Casa De Mateus), שבה יש ארמון וגנים מקסימים ביופיים.

ניתן אומנם להיכנס עם הרכב לבפנים אבל זה עולה 4.5 יורו ומיותר לגמרי. יש חניה ממש מעבר לכביש, ליד המסעדות שמול שער הכניסה לארמון. הגענו לשער והבנו שכניסה לארמון עולה 7.5 יורו לאדם, אולם ניתן להיכנס אך ורק בסיור מודרך. מאחר ולא היה סיור מודרך באנגלית בזמן שהיינו, החלטנו לוותר ולסייר בגנים המדהימים, שהיו פתוחים עד שבע.. הבחור בקופה אמר שהמחיר הוא 4.5 לאדם, חוץ מעפרי התינוקת ושאלתי אותו אם אין מחיר מיוחד לילדים כמו ביתר הארמונות והגנים והמוזיאונים. הוא חשב שניה ואז אמר, או.קיי, שני הקטנים ישלמו חצי מחיר אבל הילד הגדול ישלם כרגיל. סגרנו עסקה ושילמנו בעצם 4.5 יורו כפול 4. יש, הרווחנו עוד כמה ארטיקים ...

המבנה בנוי בסגנון בארוק פורטוגזי ונמצא בלב אחוזה וגנים של מי שפעם נודעה כמשפחת אצולה ששלטה על וילה ריאל הסמוכה. יש מין שביל גישה למבנה המפואר שבחזיתו בריכת מים גדולה לנוי ומסביב עצים שונים. מאחורי הבית יש גנים יפים ומטופחים מאוד עם בריכות מים קטנות ופרחים, שיחים ועצים מסודרים בטוב טעם. היה מאוד נעים להסתובב שם, בגנים הרבים ובחצר הפנימית של המבנה היפה. לא הרגשנו איך חלפה לה שעה- שעה וחצי שם, בנעימות, בינות לגנים ולפרחים היפים ...

דרכים צדדיות
כשיצאנו, עברנו דרך וילה ריאל בדרכנו לאמרנצ'ה (Amarante
), הנמצאת כ- 50 ק"מ דרומית מערבית ורוב הנסיעה היתה על אוטוסטרדות ומסביב גבעות מיוערות וגבעות טרשים ונוף שדי מזכיר את הגליל. רוב היום היתה לנו שמש ולעיתים מעונן חלקית אבל לא ירד בכלל גשם ופתאום במהלך הנסיעה בערב מוילה ריאל לאמרנצ'ה ראינו עננים נמוכים וכשהתקרבנו, ממש נסענו בתוכם והתחיל לטפטף קצת והילדים (וגם אנחנו) מאוד התלהבנו מלנסוע בתוך ענן נמוך. כשנסענו על האוטוסטרדות הללו, גם בדרך לאמרנצ'ה וגם אח"כ, מאמרנצ'ה לפורטו, הבנו כמה טוב היה להתעקש ל הדרכים הצדדיות של עמק הדורו ועל הכבישים ההרריים והכפריים שם עם כל הנוף הטבעי והאנושי שראינו וחווינו... מה זה שווה לנסוע על אוטוסטרדות נרחבות מבלי לראות את כל הנוף הזה??? שמחנו שהלכנו עם האינטואיציות והניסיון המצטבר שלנו מטיולים לגבי מה אנחנו אוהבים ולא נשארנו צמודים להמלצות היבשות בספרי הטיולים ...

הגענו לאמרנצ'ה לעת ערב. מדובר בעייירה מקסימה עם גשר רומי עתיק וחן רב, המשתרעת משני עברי נהר הטאמגה (
Tamega). חנינו ליד הגשר עצמו ומאחר וכבר הייתה שעת דמדומים ואפילו ערב, היה די ריק וגם לא שילמנו, למרות שעקרונית זה אזור חניה בתשלום במשך שעות היום.. לאורך גדות הטאמגה עצים רבים והגשר מהמאה ה- 18 בהחלט מרהיב, עוד כנסיה עם כיפה יפה ליד הגשר רק הוסיפו לרקע של התמונה. חצינו את הגשר ויש שם מדרחוב נחמד, טיילנו קצת במדרחוב וראינו מסעדה כזו, קטנה וביתית, שנראתה שקועה, כמו קומת מרתף.. הצצנו וכולם נראו מקומיים ורגועים מאוד, זוג שנראה בדייט ועוד שתי חבורות שישבו ליד. נראה לנו ביתי ואמיתי והחלטנו להיכנס. בעל המקום היה מאוד יצירתי וכשראינו בתפריט משהו שלא ידענו מה זה, הוא פשוט ניגש למטבח וחוזר ומראה לנו במה מדובר.  היינו מורעבים והזמנו המון מנות: מרקים, תבשילי קדירה, בשר בקר, יין ועוד כהנה וכהנה. היה טעים מאוד, אוכל ביתי ופשוט, במובן הטוב והטעים של המילה .. אכלנו, התחממנו, שבענו, הפרענו לזוג שהיו בדייט וקינחנו, איך לא, בארטיקים וטילונים.. הארוחה הגדולה והמשביעה עם כל מה שמסביב עלתה בערך 55 יורו. יצאנו שוב למדרחוב והמשכנו לטייל בו לאורכו ואח"כ עשינו פרסה וצעדנו ברגל חזרה לכיוון הגשר ולכיוון הרכב. אין ספק שאמרנצ'ה היוותה סיום הולם ליום היפה של עמק הדורו וגם כאן בלכתנו באזור הגשר והמדרחוב נתקלנו במלון יפה שבזמנו התכתבתי איתם וגם כאן, שמחנו שלא בחרנו בסוף ללון בעיירה הזו. כלומר, אני מניח שאם היינו מטיילים מספר ימים בעמק הדורו, אז אולי המיקום לא רע, אבל זה בערך 60 ק"מ מזרחית מפורטו וקצת יותר משדה התעופה...

אחרי ארוחה טובה ויין טוב, הרגשתי ערני יותר מתמיד וגם
GPSELLA היתה חדת חשים ומכוונת היטב ותוך כמה דקות ניווטה אותנו החוצה מסמטאות אמרנצ'ה לכבישי עמק הדורו שהפכו די מהר לאוטוסטרדה, חלקה כביש אגרה בתשלום (6.5 יורו). הדרך הייתה כייפית, למרות החושך, ראינו אורות מנצנצים מרחוק של כל מיני עיירות, חלקן גדולות וחלקן קטנות, וכשהתחלנו להתקרב לפורטו קלטנו שוב איזה מטרופולין ענק זה. אתה רואה את השלט פורטו אבל אתה בעצם נוסע בכל הפרברים הרבים שמקיפים אותה, אומנם בכביש מהיר, אבל עדיין, חתיכת גודל של עיר. הגענו למלון בשמחה ובששון. כמו שציינתי, הולידי אין אקספרס באקספונור (אשפונור, בפורטוגזית) בפתי פורטו הינו מלון חדש יחסית (שנה) ואין כמו מלון חדש וחדיש (ולא מחודש...).

 

הולידיי אין אקספרס אקספונור
כמה משפטים על בחירת מקום הלינה והמלון: כמו שכבר כתבתי כאן, מאחר והיה לנו רק חודש להתארגן, הרי שבשלב הראשון שריינתי לנו מקומות לינה לאורך המסלול ואז התחלתי במגמת החלפות ושדרוגים, למרות שגם השיריון הבסיסי היה מקומות מעולים וברמה.. בקיצור, ראיתי שלהולידיי אין יש מלון חדש יחסית של "הולידי אין אקספרס" (3 כוכבים) בפאתי פורטו והיו עליו המון המלצות די טובות. מלון של "לינה, מיקום ונוחות" אני קורא לזה, כי המלון יושב ממש קרוב ליציאה לאוטוסטרדות וקרוב לשדה התעופה ויש בחזית המלון תחנת אוטובוס שמובילה לפורטו עצמה וגם מטרו לא רחוק. היה נשמע לי אחלה. המלון נמצא בשכונה גדולה בשם Leça da Palmeira בחלקה הצפוני של העיר Matosinhos, כ- 13 ק"מ צפונית מערבית לפורטו (זה בתוך המטרופולין של פורטו, כמו גוש דן, כך שאתה מרגיש בתוך או בשולי פורטו. כמו ללון בגבעתיים או בחולון. המקום מהווה עוגן לינה נוח מאוד ליציאות לעמק הדורו, עמק המיניו ולעיר פורטו ובנוסף, בעלת קרבה לשדה התעופה הבינלאומי של פורטו, הנמצא מחוץ לעיר ומרוחק רק כ- 10 עד 15 דקות נסיעה משכונת Leça da Palmeira (לסה דה פלמיידה). חשוב להדגיש כי לא מדובר באזור עם נוף יפה אלא באזור עם נגישות נוחה.  כאמור, מלון הולידי אין אקספרס (Holiday Inn Express Porto Exponor) בפאתי פורטו הוא מלון חדש בן שנתיים-שלוש, הממוקם סמוך ליציאה לאוטוסטרדות. העובדה שיש לו חניה חינם ומאידך, תחנת אוטובוס צמודה לפורטו מהווה נקודת יציאה מעולה לבעלי רכב הרוצים לטייל מחוץ לפורטו עם רכבם ולהיכנס לפורטו באמצעות התחבורה הציבורית. למידע נוסף על מלון הולידי אין אקספרס פורטו אקספונור (Holiday Inn Express Porto Exponor) מאתר Booking.com נא ללחוץ כאן.


כשהתכתבתי עימם, הם אמרו שאנחנו צריכים 2 חדרים, כי החדרים קטנים יחסית למשפחה (וצדקו), קיבלנו 2 חדרים עם דלתות מקשרות, 108 יורו ללילה לשני החדרים יחדיו ללינה וארוחת בוקר לכולנו. נוף אין שם, גם לא מסעדות או בתי קפה בסביבה. למרות ששריינתי את המלון, כל הזמן חיפשתי מקומות לינה אחרים, בדקתי עשרות צימרים ובתי חווה בעמק הדורו ובעמק המיניו ולאלה שנראו טובים ועומדים ב"תנאי הסף" שלחתי אימייל לבדוק אם יש מקום ומה המחירים. החיפוש היה חוויה מרתקת וכאמור, נתקלתי במקומות לינה מדהימים ועוצרי נשימה, כמו גם במחירים סבירים ולצידם מחירים עוצרי נשימה ... עקרונית, מחירי הלינה בצפון יקרים יותר ממרכז פורטוגל, למרות שמחירי המזון והשתיה זולים יותר.. בדקתי גם מלונות בתוך פורטו עצמה, בדקנו מרחקים וזמני הגעה מכל אזור ליתר האזורים, בדקנו בגוגל ארת' מיקום מדויק (כי יש מלא "חורים", שההגדרה של "סוף העולם שמאלה" היא עדינה).

למרות שהרשימה צומצמה לארבעה חמישה בתי חווה במקומות בולטים בעמק הדורו ועמק המיניו, משהו הפריע לי בכל אחד מהמקומות ולכן, לא שריינו ולא סגרנו למעשה שום דבר אחר חוץ מהמלון.. גם ממלונות פורטו ירדנו מהר אחרי שראינו את המחירים. כל הזמן הציק לי שנושא הלינה בצפון "לא סגור" ולכל אורך שלב התכנון הקדשתי זמן לחיפוש ועוד חיפוש. אלה התייאשה ממני ואמרה שאם לא מצאתי משהו שננעלתי עליו או שנדלקתי עליו (חוץ מהשניים שהיו יקרים בטירוף או סגורים עד סוף דצמבר), סימן שיש סיבה לכך ושפשוט ארפה ואעזוב את זה.. היא יודעת עם איזה אובססיבי יש לה עסק .... אגב, בטיול השני מצאתי מקום לינה שלא היה במסגרת מקומות הלינה שחיפשתי בטיול הראשון. בשורה התחתונה, ובחוכמה של בדיעבד, הבחירה במלון הולידי אין אקספרס, במסגרת הטיול הזה, היתה מצוינת בדיוק בשל אותן סיבות שציינתי כאן: מיקום, נגישות ונוחות.. מאחר וממילא לא היינו במלון במשך כל שעות היום, אין כאן כל ערך לנוף והרבה יותר חשובה הקרבה לאוטוסטרדות, לפורטו ולשדה תעופה. אחרי שראינו מה זה להסתובב במקומות האלה בלילות חשוכים, בכבישים ריקים, לא תמיד מוארים ומשולטים, לך תמצא איזה בית חווה בסוף העולם שמאלה, ימינה, למטה ועוד פעם שמאלה (זה נכון לטיול הראשון. בטיול השני, שהיה טיול עומק בלב עמק הדורו, בחרנו במודע בלינה ב"חור, בסוף העולם שמאלה" והיה מדהים ומהנה). המלון חדש וחדיש, שזה בכלל כיף.. מסוג המלונות שדלתות המעלית נפתחות כשרואות אותך, האורות נדלקים כשאתה עובר במסדרון ונכבים אחריך אוטומטית, החדר מדוגם ומאובזר עם פלסמות קטנות, מנורות לילה זעירות מעל הראש, שולחן וכורסאות לעבודה עם המון נקודות חשמל ותקשורת (קלאסי להתחברות עם המחשב ולהטענת כל הסלולריים, מצלמה ויתר הגאדג'טים של הילדים), קומקום עם תה וקפה ואפילו אור כחול ואדום מיוחדים למקלחות.. היה דיסקו בלילה ... ושוב, שני חדרים חדשים ומחוברים עלו 108 יורו בלבד ללילה לשניהם, עם ארוחת בוקר (סטנדרטית, בסדר אבל לא יותר מזה. בכל זאת, מלון שלושה כוכבים) וקפה מדהים בבר ליד הקבלה בשמונים סנט בלבד.. מתי הפעם האחרונה שתיתם קפה מצוין בלובי של בית מלון ושילמתם פחות מיורו??? היתה גם חניה בשפע ובחינם מול המלון ובבקרים ראינו לצד אנשי עסקים, גם מספר משפחות של תיירים. החבר'ה בקבלה אדיבים, שירותיים, מהירים ויעילים.. בקיצור, מלון קלאסי למי שרוצה לטייל באזורים שונים של צפון פורטוגל ולא רק בתא שטח מסוים, כגון עמק המיניו או עמק הדורו, ורוצה להיות קרוב לשדה התעופה של פורטו. הנה הלינק:
http://www.booking.com/hotel/pt/holiday-inn-express-porto-exponor.html?aid=330268&sid=80620637cbb9dd16854243b51242c3b8&dva=0&lang=en&selected_currency=hotel_currency

 

בסכומו של יום, היום התשיעי שלנו בפורטוגל ויומנו הראשון בצפון פורטוגל סיפק לנו הרבה טבע והרבה צבע, אינספור נופים של הרים ועמקים עם פה ושם גם ערים. זכינו לטעימה טובה מחבל ארץ אחר, איטי וכפרי יותר, רגוע יותר, שהכל זורם בו לאט..קיבלנו מפגשים שונים עם אנשים חמים שרוצים לסייע ומקבלים אותך עם חיוך... האנשים שם נראו והתנהלו שונה מהאנשים שפגשנו בליסבון או במרכז פורטוגל ואני מניח שבכל ארץ זה ככה... רוב היום עבר עלינו בנסיעות בתוך הנוף הדרמטי הזה של נהר מרשים הזורם לו בין קניונים ועמקים כשמסביב הרים והכל מלא בשטחים מעובדים, בשדות ובכרמים. התכנון למחר היה לבקר בפורטו, לשבור את הנוף "הטבעי" של עמק הדורו ועמק המיניו עם יום של "נוף עירוני". תם לו היום התשיעי ועוד יומיים מלאים של טיול לפנינו, יום בפורטו עצמה ויום בעמק המיניו, הצפוני יותר.