Bookmark and Share

אימייל בצהרי היום
יום רביעי, 4 באוגוסט 2010, היה עוד יום עבודה רגיל בקיץ המהביל שלנו. אני מול המחשב, יושב ועובד לי להנאתי בחדר העבודה, ברקע מוזיקה, בסלון שני הבנים. רגוע...
בערך בשתיים בצהריים הגיע אימייל אניגמטי וכותרתו: טיסה לפורטוגל ב- 333$ בעוד יומיים. בפנים היה כתוב: הי אורן, חשבתי שיעניין אותך. אולי תעשו השלמות.... אני מסתכל טוב טוב על המייל, הופך אותו, מגדיל, מסתכל מאחור, קורא מימין לשמאל ואח"כ משמאל לימין... קראתי בעיון וחשבתי לעצמי: "נו שוין, לא הפעם.  נכון שהמחיר מעולה ביחס למחיר רגיל של 700$ ומעלה ומדובר בטיסה ישירה מישראל ולא בטיסה עם קונקשן אבל תכלס, זה עוד יומיים וזה לא 99$. למי יש כוח עכשיו לארגן טיול ועוד לחו"ל...". אני מניח שכמו רבים, גם אני מקבל את האימיילים השיווקיים האלה מכל מיני חברות וסיטונאיות תיירות, מסתכל לשניה על ההצעות והמבצעים, מפנטז לשתי שניות ובשלישית מוחק את האימיילים. שלחתי מייל תודה חם לאשת המסתורין על כך שחשבה עלינו ועל כך שטרחה לשלוח את המייל עם המבצע וחזרתי לעיסוקיי השוטפים אבל משהו שם התחיל לזוז, להתבשל באופן לא רצוני אם כי בהחלט מודע...

אחרי חצי שעה בערך אלה התקשרה לשאול לשלומי, סיפרתי לה כבדרך אגב על המייל האניגמתי ועל הטיסה לפורטוגל ביום שישי במחיר של 333$ והמשכנו לשוחח על דה ועל הא ועל יתר הנושאים ברומו של עולם... בסוף השיחה הקצרה זרקתי: יכול להיות מגניב טיול השלמות של שבוע בצפון פורטוגל... והיא, כן. יכול להיות מדהים, בכיף... וככה, מסיים את השיחה והאש הקטנה מתחילה לבעור מבפנים ולהצית את להבת הטיולים. כן ולא, כן ולא, אני מוצא נימוקים בעד ומיד נבהל ומוצא סיבות ועילות נגד... מתקשר לאלה, יש מצב שביום וחצי מארגנים את הכל לטיול של שמונה לילות? מה עם כביסות? בגדים ואריזות? אני מנסה שוב, נאחז בכל בדל בגד מלוכלך...והיא, אין שום בעיה. אם צריך, נארגן את הכל ביום. רק תחליט... ואני, אני שונא החלטות ועוד כאלו מהירות... אם נקנה כרטיסים היום, יש לנו יום וחצי, נספיק לעשות כביסות ומה שלא, נקנה, והכל יהיה בסדר. אני רק צריכה להודיע בעבודה ולבדוק אם אין דברים דחופים אצלי ולהעביר  דברים לשבוע שאחרי. תעדכן אותי מה החלטת. ביי... היא מחדדת את הפואנטה ויורדת מהקו..

עמרי בא ומבקש שאסיע אותו עם חברים לסרט בשישי בערב בסינמה סיטי החדש בראשון ואני אומר לו אין בעיה, אבל קח בחשבון שאולי נהיה בשישי בליסבון... עמרי מסתכל עליי ובטבעיות גמורה אומר לי, סבבה, רק תעדכן אותי שאבקש מהחברים לדחות את הסרט בשבוע. מתאים לי שבוע בפורטוגל, הוא מתדלק את עצמו בהנאה מהפנטזיה של ליסבון ועידו צועק מהספה: אני מת על פורטוגל, אני רוצה לטוס לפורטוגל. הבעירה הפנימית שלי רק גוברת ואני מרגיש את האדרנלין המתלווה לקבלת החלטות מהירות וחשובות מהסוג הזה, הכל קורה תוך כמה דקות ממש. מתקשר לאלה. נו, בדקת ביומן? אני שואל, בדקתי והכל בסדר, היא עונה, מבחינתי, בכיף, אשמח אם ניסע לפורטוגל בעוד יומיים ואפשר לסדר את הכל. תחליט מה בא לך ומה שתחליט, אני מאחוריך! תוך כדי השיחה ובחינת ההיתכנות קרה דבר מדהים. בין השיחה הראשונה לשניה, כל אחד מאיתנו גיבש כבר למעשה בראשו את מסלול הטיול עוד בטרם החלטנו ורכשנו את הכרטיסים וכך, כאשר שוחחנו בשנית ובחנו לעצמנו האם זה הגיוני, פנטזנו ביחד בקול רם איך ומה היינו עושים בשבוע טיול שכזה ובנינו למעשה את מתווה הטיול. הסתבר ששנינו חשבנו בדיוק על אותו מבנה ומסלול טיול: מאחר והטיסה נוחתת בליסבון בשישי בלילה, החלטנו להקדיש את יום שבת כולו לליסבון ובראשון בבוקר להתחיל לנוע צפונה, לצפון פורטוגל. לא היינו סגורים אם בא לנו על עמק הדורו או על עמק המיניו מאחר ואהבנו את שניהם והחלטנו שהדבר ייקבע בהתאם למקום הלינה שנמצא. הבנו שצריך שני מקומות לינה בלבד: שני לילות בליסבון ועוד חמישה לילות בצפון פורטוגל במקום אחד. אין טעם לדלג שם בין שני מקומות לינה בפרק זמן כה קצר, בטיול עומק שני. מאחר ומדובר בנסיעה של כארבע שעות מליסבון צפונה החלטנו באותה שיחה כי נמצא משהו ליום המעבר על מנת ליצוק בו תוכן ועניין ושלא יהיה רק נסיעה ארוכה ומתישה ולאלה כבר היה רעיון. החלטנו שביום האחרון של השיבה לליסבון נעשה אותו דבר בדיוק וכאן לי כבר היה רעיון.... זה, יש מסלול, נשאר רק להחליט האם הולכים על זה באמת ולרכוש כרטיסים... טוב, צריכה לסיים, היא אומרת, תעדכן אותי מה קורה. 

הגיע רגע האמת שלי, עכשיו זה אני עם עצמי, מה אני באמת רוצה? מה בא לי? ללכת עם הלב ועם החלום או לתת "למוח" לומר לו שלום? החלטה לא פשוטה אבל להפתעתי תוך שניות זה פשוט נבע מבפנים והתפרץ החוצה: בא לי, אני רוצה, רוצה, רוצה! חייכתי לעצמי חיוך מטומטם ועצמי החזיר לי במבט מזוגג ומאוהב בעיניים.. מחייג לאיסתא ומבקש מהבחורה הנחמדה מעברו השני של הקו חמישה כרטיסי טיסה במבצע טיסות צ'ארטר של סאנדור לליסבון וכרטיס תינוק נוסף לליסבון.. והיא אומרת, אוי, אתה צריך חמישה ועוד אחד לתינוקת ואני חושבת שנשארו לנו רק 4 כרטיסים.. תן לי לבדוק ישירות מול סאנדור. ממתין דקה או שתיים שנראו לי הרבה יותר ואז היא אומרת, יש, השגתי לך עוד מקום. יש לך שישה כרטיסים, חמישה ב-333$ ועוד אחד לתינוקת רק 100$ לביטוח... שנעשה הזמנה? היא שואלת ומוסיפה, יש ביקוש אדיר לכרטיסים ואני לא יכולה להחזיק אותם. מאידך, קח בחשבון שמרגע שרכשת אותם, לא ניתן לבטלם. עשינו הזמנה....

הספירה לאחור החלה...
מעדכן את הבנים, מעדכן את הבנות, כולם מחייכים ונרגשים מאוד. 48 שעות מפרידות בינינו לבין פורטוגל וחוץ מכרטיסי טיסה, אין לנו כלום ביד. נגמרו החגיגות והגיע הזמן להתחיל לעבוד.
השעה הייתה שלוש בצהריים, יום רביעי. הטיסה היתה בשעה שבע בערב ביום שישי והיה צריך להיות בשדה כבר בשעה ארבע כי זו טיסת צ'רטר ולא ניתן היה לעשות צ'ק-אין באינטרנט וכדומה... בניכוי 6 שעות שינה בלילה עמדו לרשותנו בפועל כ- 36 שעות להוציא את הטיול אל הפועל...
מהרגע הזה עברנו ל"נוהל קרב מקוצר", אין זמן להתלבטויות ו"התחרשויות", חייבים להיות ממוקדים ויעילים (שתי תכונות בעייתיות אצלי...), ועם זאת, אין מקום ל"נפילות" ולהתפשרויות בתכנונים ובבחירות השונות... אימייל מהיר ל"אשת הקשר" שלנו בהולידי אין קונטיננטל בליסבון, שבו כבר התארחנו פעמיים בעבר עם שאלה לגבי מקום לינה לשישי שבת הקרובים. תשובה מהירה וחמה מאוד ממנה ואישור מיידי לשני לילות עם אותם מחירים ותנאים שניתנו לנו באוקטובר האחרון ולינה בסוויטה גדולה כמו בפעם הקודמת... זו קבלת פנים חמה ולבבית, ככה כיף להתחיל ולתכנן... דרכונים? בתוקף. דרקונים? רק בסרטים.. רשיונות נהיגה בינלאומיים? בתוקף עד סוף ספטמבר. עושה ביטוח נסיעות ומזכיר לעצמי שצריך לזכור לקנות לפטופ חדש וסוללות נטענות חדשות למצלמה. המזוודה ושני הצ'ימידנים הגדולים מורדים מהבוידם. דף ועט, רשימת מטלות, רשימת מה לקנות, רשימת מה לקחת... חלוקת עבודה.  

השעה ארבע וחצי יום רביעי, נשאר למצוא רכב שכור ומקום לינה לחמישה לילות...  אני מחפש ומוצא באימיילים שלי את ההתכתבויות עם הדילר הפורטוגלי ממנו שכרנו באוקטובר את הרכב הגדול לטיול. אז שכרנו רכב טרנספורטר גדול של 9 מקומות (דיזל) ושילמנו 350 יורו ל- 12 ימים.. שכרנו דרכו אבל הרכב היה של אוויס והשירות שלו היה מצוין והיה אז נמוך בכ- 50% מהמחירים שהוצעו בכל האתרים ובכל חברות ההשכרה, כולל מישראל... בדקתי באתר שלו ונפלתי... המחיר נע החל מ- 860 יורו לשבוע ואף  "צפונה" מזה, עד 1,500 יורו... שלחתי לו מייל וביקשתי הצעה והזכרתי לו ששכרנו אצלו באוקטובר האחרון, תוך דקות הוא חזר אליי ואמר שלא ניתן למצוא בכלל רכב לתשעה נוסעים. אוגוסט, המון תיירים, מספר מכוניות מוגבל מהסוג הזה ואין... ביקשתי שיעשה עוד בדיקה מקיפה מאחר והוא עובד עם כל חברות ההשכרה בליסבון. בינתיים אני בודק מול אתרים בינלאומיים ומתקשר לחברות וסוכניות השכרה ישראליות (הרץ, שלמה סיקסט, אופרן ואחרות) רק כדי לגלות שחלקן זולות קצת יותר וחלקן יקרות הרבה יותר ממנו אבל לכולן אין טרנספורטרים של 9 מקומות לתקופה הזאת, כך שגם אם המחיר הוא 700 או 1,300 יורו, אין לזה כל משמעות... קרלוס חוזר אליי ואומר שבדק ואין, אולי יצליח לגרד רכב אחד של 7 מקומות, מיני ואן... אין מצב, אני כותב לו, יש לנו כזה בבית ואין סיכוי שכולנו ניכנס לתוכו עם המזוודות, התיקים וטיולון של עפרי. סורי, הוא עונה לי, בדקתי שוב וגם את זה לא ניתן למצוא.. אולי תיקחו שתי מכוניות קטנות?? רעיון יצירתי אבל רעיון רע כשאתה בטיול שחלק גדול ממנו הוא טיולים ברכב ואתה עם 4 ילדים קטנים. אני מדמיין אותנו נוסעים בשתי מכוניות ברחבי פורטוגל, שתי מכוניות קטנות אך צווחניות, הנווטת ברכב אחד, אני ברכב אחר וכל הטיול אנו עסוקים בלמצוא אחד את השני ולעקוב אחד אחרי השני... הבנתי שמקרלוס לא תבוא הישועה והמשכתי לחפש במרחבי האינטרנט, שמסתבר שהם לא אינסופיים ולפעמים אף מדכאים.. נאדה, כלום. בחנו את האפשרות לאסוף את הרכב ביום אחר, מאזור אחר.. חשבנו להגיע לפורטו ברכבת ומשם לקחת רכב... למרות שהבחור בדק גם מול אוויס בפורטוגל ולא היה להם רכב, נכנסתי מתוך ייאוש לאתר של אוויס בישראל וניסיתי שוב לבדוק. למרבה הפלא, המערכת לא זרקה אותי תוך שניות בתואנה שאין רכבים וקיבלתי הצעה ומחיר.. השעה היתה כבר שש וחצי וידעתי שהם עובדים עד שבע, החלטתי שזה הזמן לטלפון ולא לאינטרנט, התקשרתי לבצע הזמנה.. לקחו ממני את כל הפרטים, המחיר היה כ- 830 יורו, רציתי כבר לשלם, בבקשה, קחו ממני כסף, אני מתחנן.. סליחה אדוני, צריך קודם לבדוק מול אוויס פורטוגל שיש להם רכבים במלאי ולקבל מהם אישור. אין כל טעם לחייב אותך אם אין רכב... מתי תדעו? נעביר להם פניה ונקווה לשוב אליך עוד הערב או מחר בבוקר.... אלה בינתיים שבה הביתה והשתלבה במערכה... הטלפון לא מצלצל.. מה, כל הטיול יתחרבן לנו בגלל שאין רכב 9 מקומות פנוי אחד בכל פורטוגל? התחלנו לבדוק חלופות, רכבים מסחריים, מה לא... משאית הייתי לוקח אם היה לה 9 מקומות ולי רשיון למשאית או למיניבוס... אלה מתחילה במעבר על מסלולים ואתרים ונבירה בספרים ובאינטרנט ובודקת את מצב הבגדים, כביסות, מה צריך לקנות..

אני מוציא את רשימת מקומות הלינה מהטיול האחרון ומתחיל לבדוק שוב מה היה אז מתאים, מה נפסל בזמנו ומדוע... מתחיל לשלוח אימיילים למקומות לינה שונים בעמק הדורו ובעמק המיניו.. אינטרנט בחדר וארוחת בוקר הם שני תנאים בסיסיים. במקביל לרשימת מקומות הלינה מאוקטובר, מתחיל לחפש גם מקומות חדשים, חמישה לילות זה משמעותי ואין מקום לנפילות... למרות הלחץ, אסור להתפשר ויותר חשוב, למרות שביקשתי בנימוס רב לקבל תשובות ומחירים בהקדם, לא התביישתי לשאול שאלות הבהרה וכדומה... יש להם קטע במקומות לינה רבים בצפון פורטוגל שהחדר ממש "חנוקים" כאלה, עם ריהוט כבד וכהה וקירות עמוסים, ונראה שממש אין אוויר בחדר... למרביתם גם אין מיזוג אוויר בחדר וחם מאוד  בפורטוגל והאינטרנט? אה, כן.. זה רק בבניין המרכזי או קרוב למשרד אבל לא בחדרים או בקוטג'ים שבשטח החווה... לא תשאל, לא תדע... יופי, באחת בלילה אני אשב בתחתונים מול הבניין המרכזי ואנסה לחפש קליטה והתחברות לרשת מקומית...  והבריכה? לא פעם היא מתאימה יותר לדגיגי זהב ולא לילדים, גם אם יש להם לב זהב.... לא תמיד התמונות מספרות את כל התמונה ולא פעם אתר הבית מקמץ במילים בנוגע לתיאור הבית ולא בכדי... 6 אנשים, 5 לילות, 4 ילדים, 3 מזוודות, 2 הורים ומקום לינה אחד – אין מקום להתפשרויות ול"נפילות". בטיול כזה, הבחירה במקום לינה יכולה לעשות את כל ההבדל בין טיול מוצלח לטיול לא מוצלח... הראש כל הזמן עובד, מה לקחת ומה לא לשכוח... לא לשכוח את הנרתיק הקטן ובו 4 כרטיסי זכרון, לשים אותו כבר בצד, צמוד למצלמה. לא לשכוח מטענים לסלולריים ומטענים לרכב, מטעין בינתיים את הסוללות הנטענות הישנות שיש כבר בבית...עמרי מארגן לו בינתיים את ערכת האלקטרוניקה הבידורית (PSP, DVD נייד, MP4, סלולרי, דיסקים עם מוזיקה וסרטים לדרך ואינספור מטענים ואוזניות). בשתיים בלילה קרסנו לשינה.. אין עדיין רכב ואין עדיין מקום לינה... נשאר לנו את יום חמישי ושישי בבוקר לסגור את העניינים... התקדמנו עם המסלולים והאתרים וההשלמות לטיול ורשימות הדברים...אבל בלי רכב ובלי לינה, הכל עדיין "על הנייר"...               

יום חמישי
חמישי, שמונה בבוקר, מתחילים להתעורר. מברשת השיניים ואני רצים למחשב לבדוק את "תנובת" הלילה... אני יודע שיש פער של שעתיים ואצלם רק שש בבוקר ולכן, לוקח בחשבון שמרבית האימיילים שלי טרם נקראו.. עם זאת, תמיד יש את "פרפרי הלילה" ואת משכימי הקום החרוצים ואכן, הצטברו להם מספר אימיילים... שני הראשונים שליליים כי אין מקום, השלישי והרביעי כבר עם הצעות מחיר ויש להם מקום והחמישי יצא "פרווה" כזה, יש לו מקום רק ליומיים הראשונים מתוך החמש. ההתפלגות עד כה: אחד לדורו ואחד למיניו... לפחות יש תגובות, אנחנו "על המפה", רק לא סגורים היכן בדיוק במפה....

אפשר לשתות קפה. בינתיים הטלפון עוד לא מצלצל. ניגש לבדוק שהסלולרי פתוח, ער וערני ושעוצמת הצלצול מרבית וכמובן, שיש סוללה... רק זה חסר לי, שיהיה רכב עבורנו ושמאוויס יגיעו למשיבון הסלולרי שלי... שותים קפה ומדסקסים עניינים. מנסים לחשוב על פתרונות חלופיים למקרה שלא יהיה רכב גדול. הסלולרי מצלצל, אני קופץ דרוך... שלום, מדברים מהמוקד העירוני, רצינו לעדכן אותך בהמשך לתלונתך על יתושים שבוצע ריסוס יזום נגד יתושים ו.... תודה, תודה, אני ממהר לפנות את הקו, ממתין לבשורות מבית יולדות, סליחה, מאוויס השכרות... מעניין כמה יתושים נכנסים לטרנספורטר 9 מקומות חשבתי לעצמי, צריך לקחת חומר נגד יתושים? הרהרתי  וחזרתי לאלה ולקפה... החלטנו שנתחיל עם האריזות על הבוקר ולא נחכה, כהרגלנו, לדקה התשעים ואחת.  סיכמנו גם שנבצע את כל הקניות הנחוצות במהלך היום ושגם אחפש לפטופ חדש היום כדי שיוותר לי מספיק זמן להטעין את הסוללה בפעם הראשונה, להתקין את כל תוכנות הנחוצות, להעביר את כל המידע החיוני מהמחשב  הרגיל, לסנכרן את כל חשבונות המייל השונים וכדומה. בקיצור, לזווד ולשפצר אותו כהלכה. המטרה היתה להגיע לשישי בבוקר כשהכל כבר סגור ומאורגן... הסתכלנו אחד על השני לרגע וחייכנו לעצמנו בשקט, שהילדים לא יתעוררו, על מי אנחנו עובדים? על עצמנו? למי אנחנו מספרים סיפורים? כמו גדולים נגיע לדקה התשעים ואחת. אבל, נשתדל, נעשה מאמץ, הבטחנו זה לזו ברגע של חולשה... בדיעבד, אגב, התברר שהגענו לא רק לדקה התשעים ואחת, אלא שיחקנו גם ב"זמן פציעות" וניצלנו את כל תוספת הזמן שהשופט נתן וגם בדרך לחדר ההלבשה לא ויתרנו...  אלה חזרה לספרים ולאינטרנט במחשב שלה, אני חזרתי לחיפוש מקומות לינה במחשב שלי והמשכתי לשלוח מיילים... במקביל, התקשרתי לצביקה הנהג בעל הטרנספורטר ותיאמתי איתו שיאסוף אותנו מהבית מחר, יום שישי, בשעה שלוש... שנגיע לנתב"ג בנחת וללא לחץ... פתאום מגיע מייל מאוויס, אני ממהר לפתוח...תודה על הצטרפותך למועדון הלקוחות אוויס פרפרד... נו שוין, הצטרפתי אמש מאחר וזה הקנה 5% הנחה למחיר וחשבתי שלהזיק זה בטח לא יזיק להזמנת הרכב...

בתשע ורבע צלצול בסלולרי, המספר מאזור חיוג 03 ואני עונה בחשש... שלום, אורן? מדבר א' מאוויס. רציתי  לעדכן אותך כי.... אני מרגיש את דפיקות הלב והמתח, רואה שאלה בנייד שלה בענייני עבודה אבל היא מסתכלת עליי במבט דרוך ואני מרגיש כמו בשיחת טלפונית גורלית שאומרים לך אם התקבלת או לא, אם עברת או לא, אם הצלחת או לא.... רציתי לעדכן אותך שקיבלנו הודעה מאוויס פורטוגל וההזמנה שלכם אושרה ויש לכם רכב 9  מקומות.... ייייישששששששש!!! יש רכב, יש טיול... אני צועק וצוהל ורואה את אלה קורנת אף היא...
א', יש לך מזל שאתה לא לידי, ניצלת מחיבוק שמנוני, אמרתי לו... והוא, מסכן, נראה עדיין שלא שתה את הקפה של הבוקר ולא הבן מאיפה נפל עליו האדם המרוגש והנרגש יתר על המידה... וואלה, איזה בשורה, אמרתי לו, עשית אותנו מאושרים אחרי לילה לא שקט.... לאט לאט גם הוא התחיל להתרגש המסכן ולהבין שהוא איש בשורה היום... רגע, אני שואל, ההזמנה אושרה, כלומר, בטוח יש רכב, נכון? לא בהמתנה או משהו כזה... לאט לאט הוא קולט עם מי יש לו עסק ומתחיל לענות לי לאט... (סתם, סתם, הוא ענה מהר), כן, בטוח יש רכב. ותגיד, רשום 9 מקומות, נכון? לא 7... נכון, 9, לא 7.... ותגיד, רשום שאנחנו מבקשים לאסוף את הרכב בתחנה בתוך העיר לא רחוק מהמלון ולא בשדה התעופה? הוא שולף את הדף, בודק.. יש להם כמה תחנות בליסבון ומשום מה המחשב לא נותן כבוד לשמות הארוכים של המלכים שעל שמם השדרות והרחובות ופולט קיצור לא ברור... ניגשתי למחשב, הוצאתי את ההזמנה מאוקטובר והתחלנו להשוות את השמות.. למה הישראלים תמיד חייבים קיצורי דרך?? הרגשתי שזה אותו רחוב כי השם היה דומה ועשינו בדיקת
DNA ורקמות, השווינו טלפון ופקס.... בינגו, אותו דבר.... אסף נרגע, מבין שהשיחה הולכת להסתיים והוא יוכל לשוב לסדר יומו הרגיל... איך אתה משלם? הוא שואל ואני עונה, רשום שביקשנו דיזל? רשום... ואם אפשר, שיהיה ברכב גם נגן דיסקים? גם את זה ביקשנו... אמרתי לך כבר שאני אוהב אותך היום? שאלתי והוא אמר, בחשש מה, כן, כבר 3 פעמים... יאללה, בוא נשלם, לעונג לי.. תגיד, המחיר כולל כבר את ההנחה של ה- 5% על ההצטרפות למועדון פרפרד? כוללת.. יאללה, בוא נשלם, שלא "יגנבו" לנו את הרכב...השיחה המאושרת נמשכה כמובן לא יותר מחמש-שש דקות ואולי עשר דקות... בסיומה הרגשתי שמטען חורג של הסמי טריילר שכמעט הזמנו לנו בלית ברירה יורד מכתפיי ומשתחרר... פורטוגל גומלת לאוהביה, לא התחמקתי מעוד מחשבה סכרינית בבוקר של יום...

עכשיו יש רכב, אני רגוע, הגם שעדיין אין מקום לינה לחמישה לילות ואין לפטופ... ממשיך לשלוח אימיילים למקומות לינה חדשים ולכאלה שאני מגרד מהרשימה שלי ובערך בעשר וחצי אחת עשרה לוקח את הלפטופ הישן ולפני שאני שוב מפקיר קרוב לאלפיים שקלים על לפטופ חדש אני רוצה לקבל תעודת פטירה רשמית על הישן... נוסע למעבדה הראשית של היבואן במערב ראשל"צ, בדרך מתקשר ומקפיא לשבוע את מנויי העיתונים ומבקש מעמרי שיברר לגבי הלפטופ, היכן הכי זול ומהיר לקנות... במעבדה הביטו בי שלושה טכנאים ולאחר ניתוח פתולוגי קצר מסרו שאכן, אין מה לעשות ושגם אם ארצה לתקן זה יעלה כמעט כמו חדש ולא כדאי.. בדרך לרכב חשבתי שלמרות שאולי יש מעבדות שיכולות לשפץ את לוח האם וכדומה, זה לא הזמן לכך וצריך לחתוך... נקנה חדש וזהו, מתקשר לעוזר הכי מוכשר שיש, הוא חופר לי קלות על דגמים חדשים והבדלים ביניהם ואומר שמצא חנות זולה מאוד במרכז ראשון.. סבבה, לשם שינוי, אהיה יעיל ואפתור בעיה מהר... מגיע למרכז ראשון, יש שם אזור מול התחנה המרכזית הישנה שאנחנו קוראים לו "רוסיה הקטנה" מאחר ויש שם המון חנויות קטנות ומרבית השלטים והמודעות ברוסית...מצויד ב-8 מילים מבית אמא (של הילדים שלי) אני מחנה את הרכב, נעמד מול מספר הבית שעמרי מסר לי ואני רואה חנות ספרים משומשים עם המון שלטים ברוסית, מספרה גם ברוסית וחנות ירקות.. לוקח שמאלה, לוקח ימינה, אין שום חנות מחשבים... אין ברירה, חודרים למתחם...פתאום ראיתי מין סטנד עץ קטן ועליו תמונה של של לפטופ וטושים זוהרים צועקים כל מיני מבצעים ברוסית שוטפת.... אין ספק ששהגעתי למקום הנכון... נכנס לחנות הספרים המשומשים, אישה מבוגרת קוראת ספר, מרימה את הראש ומבינה ישר שלא הגעתי לקנות ספרים משומשים ברוסית... יש כאן חנות מחשבים? אני שואל אותה בחשש ובנימוס, שלא תחשוב שאני אהבל שלא רואה שהוא ניצב בלב חנות ספרים.... מסתכל שמאלה, רואה מסדרון שמוביל לחדר פנימי ומשני הצדדים מדפים עם תמרוקים ומוצרי קוסמטיקה... לגיטימי, אם בסטימצקי מוכרים דיסקים וקלטות, למה שכאן לא יימכרו קרמים ומשחות??? נראה לי אך טבעי.. היא קוראת ברוסית לבחור חביב וביישן שניגש אליי ומסביר לי ברוסית שהוא לא מדבר עברית טוב, אני עונה לו בעברית שאני לא יודע רוסית אבל אולי יש להם מחשב של אסוס למכירה... הוא נותן לי כרטיס ביקור עם שם ואומר להתקשר אליו... בשלב הזה כבר הבנתי שמשם לא אצא עם מחשב חדש, גם אם מאוד ארצה אבל הסקרנות היכתה בי... אפשר להשתמש רגע באינטרנט? אני שואל והוא מסכים ואני גולש ומוצא את שם החנות ואת הפרסום שהיה בזאפ ושואל אותו: זה אתם? זו החנות? עיניו התמלאו באור ונצצו מגאווה והוא אמר לי, דא, כן, כו, זה אנחנו... הנה  הכרטיס, תתקשר אליו בבקשה... אולי בגלל הבשורות הטובות על הבוקר עם הרכב, לא התייאשתי עדיין והמשכתי בשיחת המכירה, סליחה הקניה... תגיד, אני שואל, אני צריך לקנות היום מחשב, לבוא ולקחת.. יש לכם כאן מחשב חדש כזה ואני מצביע על הלפטופ הישן והאהוב שלי, שלמרות שהוא שבק חיים, עדיין סחבתי אותו איתי במשך היום וסירבתי לתת לו להתייבש בשמש ברכב, חם באוגוסט ברכב סגור.. זה מסוכן...  יש לנו מחשב כזה, הוא אומר, אבל רק עוד 3 ימים זה יגיע... מאחר והנחתי שאין להם שליחויות לליסבון נפרדתי ממנו וממוכרת הספרים בחום ומיהרתי לחום של הרחוב הראשוני...

חזרתי הביתה ובינתיים כבר התחילו להגיע תשובות מכל מיני חוות, מלונות, אחוזות ומקומות לינה אחרים בצפון פורטוגל... לשמחתי ולהפתעתי הגיעו לא מעט תשובות חיוביות עם הצעות מחיר סבירות בסך הכל ולצידן, גם תשובות חיוביות עם הצעות מחיר מוטרפות כיאה למחירי שיא העונה וגם הצעות שליליות או כאלו שיכלו להציע רק פתרונות חלקיים... קטע נחמד הוא שלא מעט מאלה שהייתי איתם בקשר לפני אוקטובר, הציעו לי את אותם מחירים של אוקטובר (מחוץ לעונה) או קצת יותר יקר אבל עדיין מאוד סביר... התחלתי להתעסק בנושא הלפטופ, לברר מחירים בחנויות ולראות אצל מי יש בדיוק את הדגם שאני מחפש ויותר חשוב, האם יש לבוא ולקחת...ממשיך עם חיפושי מקומות לינה.. שולח אימיילים למקומות חדשים ומסנן בפראיות את התשובות... אין ארוחת בוקר ואין אינטרנט, יורד מהפרק, מחיר מופרז, נעלם מהמפה... אוסף יותר פרטים, בודק המלצות וביקורות עדכניות, רואה תמונות, פותח את כל תוכנות המפות וההדמיה למיניהן לראות איך נראה המקום וסביבתו הקרובה ו"חופר"  באינטרנט...  לאט לאט התגבשו שלושה מועמדים מובילים, אחד באזור וילה ריאל בעמק הדורו, אחד ליד פונטה דה לימה בעמק המיניו ועוד אחד בעיר החוף ויאנה דה קשטלו...  שולח סשן שני של שאלות חודרניות יותר מצידי וחוזר לענייני המחשב... מצאתי חנות במערב ראשל"צ ואמרתי לו שישמור לי בצד לפטופ ושעד שבע וחצי בערב אגיע אליו... יוצא עם אלה לכל מיני סידורים ומביא את המחשב החדש, חוזרים הביתה, שם אותו בהטענה בצד וחוזר לענייני הלינה...אחי מתקשר ושואל אם מתאים לי הליכה ביחד במוצ"ש, אמרתי לו בכיף ושאלתי אם לא יהיה לו קשה להגיע לליסבון... הוא ויתר, אמר שלא ייצא לו הפעם... אלה כבר מתחילה להכין את הבגדים ולאט לאט נהיה לילה... חזרו אליי עם תשובות והגיע הזמן להתחיל ולקבל החלטות ולסגור, אבל משהו "לא יושב" לי טוב, אני לא סגור עם עצמי על המקומות.. אני אוהב שאני מרגיש "קליק" על המקום, שכשאני רואה אותו בפעם הראשונה זה מקפיץ אותי, מרגש אותי וכאן זה לא היה... היה לי את זה עד היום בכל טיול וכאן לא הרגשתי "קליק".. מצד שני, שעון החול אוזל ומישהו עוד יתפוס את המקום... שלחתי שאלות נוספות לגבי כל מיני דברים שהטרידו אותי בכל אחד משלושת המקומות וחשבתי לעצמי שאלף, התשובות וההבהרות באמת חיוניות ובית, נרוויח את הלילה... ישבתי על המחשב ובערך בשעה אחת וחצי בלילה זה קרה, "הקליק" הזה, מצאתי מקום והתאהבתי... זה קרה לי בטיול הקודמת עם אחוזה באזור טומר, זה קרה לי בטיול לצפון איטליה עם החווה ששהינו בה בעמק המינצ'ו וסוף סוף זה קרה...שלחתי להם מייל באחת וחצי בלילה וקיוויתי שיגיבו מהר והכי חשוב, שיהיה מקום לינה לשישה אנשים... המשכתי לשלוח ולסנן עד שתיים וחצי ופרשתי לשינה...

שישי, יש טיסה הערב
ויהיה לילה ויהי בוקר, יום שישי... קמים בערך בתשע.. אין עדיין מקום לינה, לא עשינו עדיין קניות ושום דבר עדיין לא ארוז.. מאידך, יש רכב, יש לינה לשני הלילות הראשונים והכי חשוב, יש את פורטוגל בעוד קצת יותר מ- 14 שעות... עם הקפה של הבוקר מתחיל להדפיס את כל כרטיסי הטיסה, שוברי הרכב השכור, אישורי ביטוחי נסיעות, כל מיני מסלולים שאלה שלחה לי ועוד כל מיני דברים... מתחיל להכין בצד את הדרכונים, רשיונות, מצלמה ומזכיר לעצמי לא לשכוח את הנרתיק עם כרטיסי הזכרון... הילדים בבית כולם וההמולה רבה ובלגאן אחד גדול... קופץ לבנק למשוך כסף ולהמיר ליורו בצ'יינג שבמרכז, בדרך עוד כל מיני סידורים ועניינים שלא קשורים לטיול אבל חייבים להתבצע לפני הנסיעה...

אלה ממשיכה לארגן את הבגדים ומתחילה לארוז את אחד התיקים למרות שבאופן "מסורתי", האריזות הן בחלק שלי... אני חוזר הביתה ומתחלפים, היא לקניות לסופר ואני חוזר למחשב.. רגע לפני שהיא יוצאת אני מדברים בנושא הלינה, הולכים למחשב ורואים שמתוך שלושת המועמדים הסופיים, אחד טרם השיב ולבטח התעייף משאלותיי ושניים השיבו.. צריך להחליט אבל אמרתי לה שתחושת הבטן שלי לא נוחה לגביהם. כלומר, הם טובים וההמלצות טובות והמיקומים בסדר גמור והם באותה סביבת מחיר פחות או יותר אבל "זה לא זה"...
השעה אחת עשרה, ההורים מזמינים את הילדים לאכול צהריים באחת ואני מתקשר לנהג ומודיע לו על דחיה של חצי שעה לשלוש וחצי...אלה בסופר, אני פותח את הלפטופ החדש ו... כלום, מסך שחור... אין מערכת הפעלה, אין כלום... נהיה לי שחור בעיניים.. מנסה עוד פעם, סוגר, פותח, מפרק סוללה, מחזיר, כל הטריקים הידועים.. נאדה, ה- XP קפץ מאחד החלונות ואין מחשב, רק קופסא קטנה שעלתה כ- 1,700 שקלים ערב לפני כן... אני מתקשר לחנות, הבחור עונה לי ושואל ניסית ככב ועשית ככה?? ואני, כן... איפה הטכנאי? הוא עם אנשים, מה אתה לחוץ? תתקשר עוד עשר דקות... הזכרתי לו שהסיבה היחידה שקניתי ממנו אמש את המחשב היתה כי אני טס היום... אז אולי תבוא אלינו לחנות? הא הציע.. חמש דקות מאוחר יותר עוד שיחה... א' עונה ואומר שק' עדיין עסוק ואם אני כזה לחוץ, שאגיע אליהם והם יבדקו את המחשב.. בשלב הזה אני כבר מאבד את הנחמדות ומסביר לו שעוד מספר שעות אני בדרך לשדה התעופה ואין לי שום תוכניות להגיע אליו למרכז עיר הקניונים של מארב ראשל"צ הפקוק בשישי לפני הצהריים... אמרתי לו שאם ק' לא יתקשר בתוך חמש דקות אני בהחלט אגיע אליהם, כדי להחזיר את המחשב... ק', שהוא בהחלט בחור רגוע ונחמד, התקשר אחרי 3 דקות וניסה איתי מספר תרגילים על המחשב ולאחר מספר דקות הרים ידיים.. יש בעיה... חייבים להחליף... אולי תגיע אלינו? לפתע נזכרתי שאמש הם אמרו שהמחשב הזה הוא האחרון יש להם בסניף בראשל"צ... אני לא יוצא מהבית, אמרתי לו וביקשתי שישלחו לי מחשב חדש עם שליח... הוא בודק עם א' ואין להם באמת עוד מחשב במלאי בראשל"צ... הסברתי להם שאני צריך לקבל תוך שעה וחצי מחשב חדש אליי הביתה, כדי שאספיק עוד לסדר אותו, אחרת אני מחזיר להם את המחשב בדרך לשדה התעופה ומבטל את העסקה. אמרו שהם צריכים להתייעץ עם הבוס בסניף התל-אביב שלהם.. אמרתי, סבבה... השעה כבר 11:30 ואני בלי מחשב, נושא הלינה עדיין מקרטע ולא התחלתי לארוז ולסגור את הקצוות...שולח לאלה אימיילים ללפטופ שלה לגיבוי עם כל החומרים של הטיול, מסמכים, אישורים, כרטיסי טיסה אלקטרוניים, מסלולים וכדומה.. היא לא תכננה לקחת אבל ליתר בטחון...

עוד קפה ועוד שתיה קרה.. הטלפון מצלצל ומנהל החנות על הקו, אני מסביר לו את הסיטואציה המיוחדת ומסביר לו המחשב נקנה אך ורק בשל הטיול, בכזה לחץ.. אמרתי לו שאני מודע לכך שתקלות עלולות לקרות למרות שאין סיבה שמחשב חדש לא יעלה את מערכת ההפעלה ואין סיבה שדבר כזה לא ייבדק בחנות לפני המסירה.. שאל אם אני יכול להגיע אליהם לחנות בתל-אביב, צחקתי... הוא הבין, שאל מה אני מציע... אמרתי לו שאני מצפה שהוא יוציא שליחות דחופה עם מחשב חדש אליי ושאמסור לשליח את המחשב שאצלי.... הבחור מבין עניין ומבין דבר או שניים  בשיווק ובשירות מאחר והוא מקבל את הצעתי... עד השעה אחת ורבע המחשב יהיה אצלך... הודיתי לו מאוד והתפניתי לאימיילים... בשתיים עשרה הגיע האימייל מ- Casa do Visconde de Chanceleiros ליד העיירה פיניהו שבלב עמק הדורו... אורסולה כתבה שיש להם מקום, עלול להיות קצת צפוף לילדים היא ציינה ותיארה כיצד נראה החדר בן שתי הקומות והמרפסת... המחיר הוא 175 יורו ללילה לכולנו עם ארוחת בוקר... סביר בהחלט, מקום טוב באמצע בין המחירים השונים שקיבלנו במהלך הלילה והבוקר... שלחתי לה מייל עם כמה שאלות והתפניתי לאריזות.בערך באחת אלה חזרה מהסופר, הקפיצה את הילדים להורים לאכול וחזרה לאריזות עם ארוחת צהריים מההורים שלי להורים של הנכדים שלהם... שיהיו בריאים...דיאטה, לא דיאטה... תוך שתי דקות לא נשארו עדויות לכך שלפני שתי דקות היתה בידי פיתה עם שיפודים, צי'פס וסלט...

מתקשר לנהג, ארבע וזה סופי. ישיבת סיכום של אלה ושלי... אין עדיין תשובות מאורסולה, אבל אני לא מתלהב מהמלון בוויאנה דה קשטלו כי הוא באמצע העיר וליד תחנת רכבת וזה פחות מתאים ל"קונספט" של הטיול... גם אין להם בריכה למרות ההמלצות המצוינות... במלון שבחווה ליד פונטה דה לימה טרם הגיעה תשובה לגבי השאלות ששאלתי והחדרים נראים לי "חנוקים" מדי גם אם המקום מרשים והמחיר מצוין והאחוזה יפה והמיקום מעולה... נשאר בעצם עוד מועמד אחד, החווה ליד וילה ריאל.. האישה שיפרה את ההצעה ואמרה שמדובר בדירה/קוטג' עם שלושה חדרי שינה אבל אינטרנט יש רק בבניין המרכזי וארוחת הבוקר היא בתוספת תשלום שזה עדיין במחיר הוגן וזה לא שיקול כרגע בכלל אבל נתקלתי בכל מיני ביקורות מהתקופה האחרונה שפחות החמיאו לדרך ניהול המקום בהשוואה לשנה שעברה... יש התלבטות רצינית...במילים אחרות, מחליטים לא להחליט... כל עכבה לטובה... במקרה הרגע, נסגור את העניינים מליסבון, אנחנו נהיה עם הלפטופ של אלה ויש לנו שם אינטרנט בחדר... לא סוף העולם...
בערך באחת וחצי מגיע המחשב הנייד עם השליח... פותח ובודק, עובד... שם בפנים את הסוללה הטעונה מאתמול ומתחיל לסדר אותו... האופיס עושה בעיות, לא מזהה את המספר הסידורי של הרישיון...מנסה את גרסת הניסיון לשישים יום, זה אופיס לסטודנטים ואין אאוטלוק, רק אאוטלוק אקספרס ואני צריך לסנכרן את כל חשבונות המייל של שני האתרים שלי ולייבא את המידע ממחשב למחשב וכמובן, שום דבר לא עובד... קורא לעמרי, שינסה להוריד את האופיס 10 ולסדר את העניניים... השעה כבר שתיים ובינתיים ממשיכים לארוז... הכי חשוב, התיק עם הארנקים והדרכונים וכרטיסי טיסה, כרטיסי אשראי, רשיונות נהיגה מקומיים ובינלאומיים, מצלמה, סוללות נטענות, סלולריים... איפה שמתי את הנרתיק עם כרטיסי הזכרון? שקית עם שוברי של אוויס, הדפסות של כרטיסי טיסה וביטוח נסיעות וספרים ומפות של פורטוגל וכל החומר שאספנו לקראת הטיול קודם ואלה מיינה אותו לטיול הזה, מטענים לרכב, תיק עזרה ראשונה ו... משקפי שמש... זה התיק הכי חשוב, כל היתר, אפשר להסתדר... מגיע אימייל מאורסולה עם תשובות.. התשובות מספקות אותנו ואנחנו מחליטים ללכת על המקום שלה... שולח לה מייל שאנו מעוניינים להזמין ושנשמח אם תשלח בהקדם מייל עם אישור הזמנה כי אנו אוטוטו בדרך לשדה התעופה

מביאים את הילדים מההורים, מעלים את כסא הבטיחות והטיולון מהרכב וממשיכים לארוז... שני צ'ימידנים סגורים, נשארה המזוודה.. אה, פותחן לבירות וליין... טיטולים, בגדי ים, נעליים וסנדלים ועוד נעליים... עמרי מסתבך עם ההתקנות, אני אומר לו שיעזוב את זה ושאסדר כבר בליסבון... מכניסים את הלפטופים לתיק... בקבוקים לעפרי.... עוברים על הרשימות, מה שכחנו? מה חסר? רבע לארבע, צביקה הנהג כבר למטה... אין עדיין תשובה מאורסולה, אין עדיין מקום לינה סגור למרבית לילות הטיול...קצוות אחרונים.. עוטפים את כסא הבטיחות בניילון גדול וכורכים עם מסקנטייפ... מזוודה ושני צ'ימידנים נעולים ומלאים, תיקי הגב מתמלאים גם הם, יש ארבעה כאלה.. לאט לאט הספה מתרוקנת... הילדים ואלה יורדים לרכב עם חלק מהדברים, השעה כבר ארבע, שולח עוד מייל לאורסולה לכל מקרה, טפשי אבל מה זה משנה.. לא מזיק... סיבוב אחרון לראות שהכל סגור ונעול, שכיבינו הכל ולא שכחנו כלום.... זהו, צריך לרדת... עוד מבט למחשב.. נאדה... מכבה ומנתק ויורד לחניה...

נוסעים לנתב"ג... בדרך בודק בסלולרי אם נכנסו אימיילים חדשים... הגענו לנתב"ג בארבע וחצי-רבע לחמש. השדה היה די ריק וכל תהליך הבידוק היה מהיר ויעיל. החבר'ה של סאנדור מאוד נחמדים, סידרו שנשב כולם ביחד וכל התהליך עבר בצ'יק. צעדנו בדרכנו לביקורת הדרכונים ולדיוטי פרי.... מתקשר לאחד מאחיי לומר לו שבת שלום ולעדכן אותו שאנו בדרכנו לליסבון, הוא קצת מופתע ומאחל נסיעה טובה, עומדים כמה דקות בביקורת דרכונים, אני שולף את הסלולרי, יש עוד משפחה אחת לפנינו ואנו הבאים בתור לדלפק... נכנס לאינטרנט הסלולרי, בודק אימיילים... יש אימייל אחד חדש... מאורסולה.... "אורן, הכל בסדר, ניפגש ביום ראשון...". השעה חמש וחצי... אני דופק חיוך ענק ואומר לאלה ולילדים... יש איפה לישון. הכל סגור, שלב ההכנות גמור!!! הקצה האחרון שעדיין היה פתוח נסגר שניה לפני ביקורת הגבולות... יש טיסות, יש רכב, יש מקומות לינה ועכשיו גם יודעים היכן מטיילים, בעמק הדורו....אפשר ללכת לדיוטי פרי....
בשעה שבע בדיוק המראנו מנתב"ג לכיוון ליסבון....טיסה של שש שעות... לקחתי את השעון והזזתי את המחוגים שעתיים אחורה, אצלי חמש ואני בזמן ליסבון כבר...

הטיסה עברה בצורה נעימה וזה המקום לציין את צוות הטיסה של סאנדור שעשה כל שביכולתו להנעים את זמן הטיסה, היה קשוב וכל הזמן הסתובב בין הנוסעים והציע שתיה וכדומה. הטיסה יצאה בזמן גם בהלוך וגם בחזור ובהחלט מגיע שאפו לסאנדור. הפתעה נעימה לטובה. יוצאים מהטרמינל לחום הליסבוני, נעמדים בתור המוניות, מכירים כבר את הפרוצדורה... בטיול הקודם החמאתי מאוד לנהגי המונית הפורטוגליים וההמלצה החמה עדיין עומדת ותקפה.. שתי מוניות, 10 דקות נסיעה, 18 יורו לכל מונית, הוגן מאוד... בכל זאת, נסיעת לילה, כמעט חצות, החבר'ה נסעו כמו שצריך (אנחנו כבר מכירים את הדרך). מגיעים למלון, הכל מסודר, צ'ק אין זריז, חבילה עם מתנות קטנות לילדים, הילדים רעבים אבל הבר סגור כבר כי חצות ואין מה לאכול מסביב, בליסבון ישנים בלילה אלא אם מסתובבים באזורי הבילוי של שיאדו וביארו-אלטו.. עולים לסוויטה הגדולה, הילדים ישנים בסלון, אנחנו בחדר שינה, עפרי איתנו...שולפים עוגיות ולחמניות מהתיק... שולפים את הלפטופים מהתיק... בינתיים הגיעו עוד תשובות חיוביות וגם תשובה מההוא שהתמהמה.. עניתי לו עוד בלילה והודיתי לו והסברתי לו שהיינו צריכים לקבל כבר החלטות (למחרת קיבלתי מהם עוד הצעה, הפעם דיברה על קוטג' באותו מחיר, אבל מילה זה מילה ואם נתתי את מילתי לאורסולה, אין מצב שאחזור בי...מאחר ואני מזמין תמיד ממקומות שלא מבקשים מקדמות, אמינות מצידי נראה לי אך עניין של הוגנות והגינות בסיסית, הגיוני, לא?). ארגונים, תכנונים ליום המחר, מסדר קצת את הלפטופ ובשתיים נועלים את הבאסטה ופורשים לשינה במיטה הנפלאה, הענקית והנוחה... יום עמוס מחכה לנו למחרת. לא עוצם את העיניים לפני שמברר עד מתי ארוחת הבוקר בבוקר. 

רגע לפני השינה טרדה את מחשבתי סוגיה קריטית: מאחר ואנו מרכזים בדרך כלל את המריבות שלנו ליום הטיול השני ותסמונת "היום השני" מוכרת ומקובלת עלינו, מתי זה חל בטיול הזה?? עקרונית, נחתנו בשישי בלילה ולמרות שמעשית היינו רק שעה בליסבון, טכנית זה נחשב ליום הראשון. משמע, מחר, שבת זה היום השני, מה שאומר שצריך להתחיל לריב מהבוקר. מאידך, קצת מעצבן להחשיב שעה בליסבון כיום ועקרונית, יותר הגיוני מבחינתי שיום שבת ייחשב ליום הטיול הראשון ואז נוכל לריב ביום ראשון, במהלך הדרך לצפון פורטוגל. מה עדיף?? לריב בסמטאות ורחובות ליסבון או לריב באוטו ממוזג וסגור בנסיעות ארוכות? דילמה. צריך להחליט. מאחר ולאלה שותפות מלאה לתסמונת היום השני, אך טבעי הוא שאפנה אליה בסוגיה כה חשובה לעתידנו למרות השעה. פונה לאלה שעסוקה בלנסות לישון ולהרדים את עפרי. אולי זה לא הצעד הכי חכם בעולם להעיר אמא לארבעה ילדים שניה לאחר שתפסה את השינה בפינה...זה מה שמעסיק אותך?? בגלל זה הערת אותי?? נראה איך ומה יהיה מחר בבוקר ואז נחליט ועד אז... הבנתי, לפעמים עיניים אומרות הרבה יותר ממילים, אפילו עיניים יפות.. פרשתי בשיא.. לא בא לי לצאת מהטיול עם תסמונת "הלילה הראשון" ולא, לא מדובר בליל הכלולות. היתה לי ברירה? הלכתי לישון מוטרד. לילה טוב ליסבון!