וינה? וינה??? וינה??????????? כן, וינה...

 

ואז היא ראתה את השלט H&M.... ואני ידעתי שטוב לא ייצא מזה... לי לפחות... הבנתי שאדם יכול להילחם בגורלו, להיאבק, לדחות אבל אדם לא יכול לברוח מגורלו... זה היה צהרי היום השני לטיולנו הזוגי בחו"ל והיה ברור שזה עומד להתרחש, אותה מריבת "היום השני" המסורתית שלנו במהלך טיולינו הזוגיים והמשפחתיים בחו"ל... היה משהו טוב באוויר כל אותו בוקר וינאי ואפילו לא הרגשתי ברוחות הרעות שנשבו לעברנו והמתינו לשעת כושר בשעה שש בערב באזור סטפן-פלאץ....

 

"יש לי חלום", היא אמרה (כמו אותו מנהיג שחיקה אותה כמה עשרות שנים קודם לכן, ביבשת אחרת), "החלום שלי הוא לאכול איתך במסעדה הסינית המדהימה שבה אכלתי פעמיים בשנים האחרונות בווינה"... שאני לא אגשים את החלומות של האישה שאני כה אוהב לעצבן כשהיא מזהה הזדמנות קניה?? אין מצב...

 

היעד: וינה.
התירוץ שלה: כנס מקצועי איזורי בימים שלישי עד חמישי.
התירוץ שלי: שמרתי על הילדים בין שלישי לחמישי.
המטרה: כנס זוגי ושמירה אחד על השניה בימים חמישי עד ראשון, לסופשבוע.
האמצעים: כל האמצעים כשרים, חלקם התבררו גם כלא כשרים...
שעת השין: יום חמישי, 31.03.2011, שעה 21:00, שולחן לשניים במסעדה הסינית.
בית מחסה: מלון THE LEVANTE PARLIAMENT היפה, מפנק, מעוצב ומהנה.
שעת סיום: הבוקר, בשעה שתיים לפנות בוקר.
מרבד הקסמים: בחסות אוסטריאן איירליינס

כרטיסים והזמנות: אתר בוקינג למלון (363 דולר לחדר זוגי לשלושה לילות וארוחת בוקר. בין 100 ל- 120 דולר פחות בהשוואה לאתר המלון ויתר אתרי ההזמנות ומנועי החיפוש ולהצעה ישירה מהמלון), אתר אקספדיה לטיסה (437 דולר הלוך ושוב, חסכון של 180 דולר ביחס לכל מנועי החיפוש ואתרי ההזמנות האחרים). החסכון המצטבר של כ- 300 דולר הושקע באפיקים קולינריים עתירי קלוריות וטעמים.

וינה ואני
בשעה 19:05 ביום חמישי (31.03.2011) נחתתי בווינה, טיסה של אוסטריאן איירליינס. בעת הנחיתה, בצגים הקטנים שבמטוס הוקרנו זמני היציאה הקרובים של רכבת ה- CAT (רכבת מהירה, 16 דקות נסיעה ישירה בין שדה התעופה למרכז העיר) ואני רואה שרשום 19:35, 20:05, 20:35. מתבאס, אין מצב שאני מספיק את הרכבת של 19:35 וצריך עוד שתי תחתיות להחליף בדרך למלון וסיכמנו מראש על שולחן לשעה 20:30... הייתי אמור לרכוש לשנינו "כרטיס וינה" (18.5 יורו לאדם לשלושה ימים) עוד בשדה התעופה כדי שנוכל להתנייע בנוחות ובחינם בתחתיות ובחשמליות בווינה וליהנות מהנחות שונות באתרים... מסמס לה סטטוס חסר ודאות מהמטוס, מסמסת סטטוס אופטימי שהכל יהיה בסדר :-))... תוך כדי הליכה בשרוול מהמטוס, אני נזכר בפרק המיתולוגי של המסעדה הסינית בסיינפילד כאשר המארח שם מתעלל בג'רי, ג'ורג' ואיילין שעות ולא נותן להם לשבת בשולחן שהזמינו ומדמיין לעצמנו גורל דומה.

בשעה 19:20 עדיין עומד בתור הארוך לפני ביקורת הדרכונים, תור כאורך הגלות, כך לפחות הרגשתי...מזל שאני עם טרולי די ריק, כי את הרוב העמסתי במזוודה של אלה שנחתה במלון היעד כבר ביום שלישי מוקדם בבוקר ושם ארזתי את הסוודרים, הג'קט היפה ועוד סריגים כבדי משקל... אני קליל בטרולי, מה כבר צריך לסופשבוע זוגי? ג'ל לשיער ואו דה טואלט? מצלמה ונוטבוק? גרביים, כמה חולצות גבריות יפות, תחתונים, עוד מכנס או שניים לגיבוי, מברשת שיניים, ג'ל וסכין גילוח וכמה מטענים לנייד, לסלולרי, לסוללות נטענות? בקיצור, קל משקל אני (לא אני, הכבודה שאיתי, אני די כבד...).
בשעה 19:30 אני אחרי ביקורת הגבולות, יוצא במהירות רבה במסדרון הארוך לכיוון היציאה ממבנה הטרמינל ומחפש את הסימן של CAT.. זה נמצא ממש מול היציאה, מחוץ למבנה הטרמינל.. יש שעון וכתוב עליו: 3 דקות ליציאה הבאה... 3 דקות?? מזמין מעלית ואז מביט למטה ורואה שהיא מתחילה לטפס לאט, בהחלטה של רגע, תופס את הטרולי ותיק הגב שלי ומתחיל לרוץ במדרגות למטה, לא יודע לאן. בסוף המדרגות עמדה בחורה ולפניה ניצב דלפק. השעון הגדול שלידה הראה 2 דקות ליציאת הרכבת ואני לא רואה את הרציף. אומרת לי 10 יורו לכיוון או 18 להלוך ושוב, אמרתי לה שאני צריך לכיוון אחד כרגע ויש לי את הבורדינג פס שמקנה הנחה של 1 יורו... אומנם יש 2 דקות, אבל מה, נוותר ככה על 1 יורו? צודק, היא ענתה, 9 יורו... אני שולף שטר של 50 יורו כי כל הכסף הקטן והשטרות הקטנים היו אצל אלה... 50 יורו??? היא מביטה בהלם ומתחילה לשלוף מטבעות מכיסיה. מחפשת אחרי שטרות, "תפספס את הרכבת", היא אומרת ואני שואל, "תגידי, אפשר לקנות ברכבת כרטיס?"... "כן", היא משיבה ואני נפרד ממנה במהירות וטס עם הטרולי והתיק אל הלא מוכר לי, עוד קצת מדרגות לרדת, שמאלה ועוד פניה שמאלה והנה הרציף, עובר מהר כשרצים ולחוצים והנה הרכבת והיא כבר משמיעה קולות של אוטוטו יוצאת לדרך...
אין אנשים על הרציף. כולם כבר בפנים, כך נראה, אני קופץ לרכבת, מתיישב במפלס העליון, לא מספיק להוריד את מעיל העור שעליי והדלתות נסגרות. נוסעים, אני מרגיש מזיע מהריצה. מסמס למפקדה ולמפקדת שאני על הרכבת. פתאום מקבל SMS מדומינוס, הפיצה שהזמנת בדרך אליך... טוב, גם עמרי מתפקד וממלא את חלקו בחזית המשפחתית. השארתי לו פרטי כרטיס אשראי ושיזמין לסבאסבתא ולילדים פיצות בערב הראשון. עמית מתיישבת על ה- ICQ ומפציצה אותי בהודעות אהבה ושאלות. לך תסביר להם שכל תשובה אוהבת של עולה 2.5 יורו והיו לי המון תשובות אוהבות בסוף השבוע הזה לילדודס, באורנג' בטוח אוהבים אותי החודש (למרות שבדרך כלל הם לא מראים זאת..)...

מגיע הכרטיסן ואומר לי שכרטיס עולה 10 ואם קונים ברכבת עולה 12 יורו, אני מחייך אליו ואומר לו שיש לי את הבורדינג פס מהטיסה וחשבתי שזה עולה 9 יורו בכלל.. הוא מסתכל עליי ומחייך, אומר לי, אתה יודע מה? 9 יורו, הולך... בפעם הבאה תקנה מראש. הבטחתי שאתנהג יפה... אלה קצת לחוצה שאני בלי כרטיס ומתקשרת אליי. אמרתי לה שכבר הסתדרתי ואני בדרכי אליה. אמרה שאנסה להשיג מפה של וינה כי אין לה. הבטיחה שתברר במקביל במלון.  

יורד בתחנה הסופית, עולה במדרגות ולוקח שמאלה. בזווית העין קולט בצד ימין דיילות קרקע של אוסטריאן איירליינס. ניגש מהר ורואה שיש שם טרמינל עירוני לצ'ק אין מוקדם (גאוני, פרטים בהמשך. כמובן שהשתמשנו בהמשך). שואל אם יש להן מפה של וינה, אומרות כן ומבקש שניים אחת גברית ואחת נשית. מפות יש, לוקח גם מפות ולוחות זמנים של התחתיות ושל רכבת CAT. השעה חמישה לשמונה, אולי עוד נספיק למסעדה בשמונה וחצי? החכמה שולחת לי SMS שלא אלחץ, הזמינה שולחן לתשע. לקחה מרווח בטחון. יוצא מהטרמינל של הרכבת, שולף את הדף שהדפסתי מאתר המלון עם פרטי ההגעה המדויקים למלון משדה התעופה (יותר מדויק מזה באמת אין). שיננתי את הקווים, הצבעים, המספרים, תחנות הירידה, הכיוונים... לא פעם כתבתי על יכולתה המופלאה של GPSELLA לנווט את דרכה ואת דרכנו במבוכי התחתיות והחשמליות השונות, תכונה שעברה בתורשה גם לעמית.. תן להן מפה של תחתית או חשמלית והן כבר תעשנה את כל היתר, במהירות, יעילות ודיוק ואני בדרך כלל משתרך מאחור, מנסה לתרגל את האותיות הזרות.. ועכשיו, פעם ראשונה בווינה, בעיר זרה, תחתית לא מוכרת, לבד...מה יהיה? יהיה טוב, חייכתי לעצמי ויצאתי מהטרמינל...

לקחתי ימינה ושוב ימינה בפינת הרחוב ואז היה שלט של ה- U
... בכניסה לתוך "המחילה" שהובילה למעמקי האדמה ולתחתית עמד איש שנראה לי חשוד, הסתכל עליי בצורה מוזרה.. כייס? גנב? לא נראה אוסטרי, נראה ממתין למשהו או מישהו, נשען על מכונית ומחכה לשעת כושר... איך שאני נכנס למבוך שם (בונים שם מעל, אז בעצם הולכים וזה נראה כמו בין פיגומים וארוך ומתפתל ומדי פעם מדרגות... אני רואה שהוא מתיישר ונכנס ישר אחריי, אני הולך ומצמיד את התיק אליי, הארנק והסלולרי בכיס הקדמי.. אם ירצה להכניס את היד לשם, זה יכול להיות מעניין... לשנינו.... מחזיק את הטרולי ובזווית העין מסתכל אחורה, הוא עדיין מאחוריי, הולך בקצב שלי... כבוגר סדרות ריגול מנוסה, החלטתי לעצור לרגע ולתת לו לעבור אותי. נעצרתי והסתובבתי לאט לאחור, ממתין לרגע. הוא המשיך ללכת. עכשיו אני מאחוריו... אחרי שתי הדקות הנקניק עושה אותו דבר, נעצר ומסתכל אחורה, אולי הוא חושש ממני?? חייכתי לעצמי, אין לי כוח למשחקי ריגול, יש לי אישה ומסעדה שמחכות לי ואני מתגעגע ורעב, בסדר הזה... מגיע למכשיר הכרטיסים האלקטרוני, האנטישמי מסרב להתייחס אליי. אולי זה בגלל שאני יהודי? ישראלי ממוצא תימני? למה ככה להפלות? בכולם הוא טיפל ולכולם נתן כרטיסים, רק לי לא.. אחרי שתי דקות הבנתי שזה לא אני, זה הוא :-))... הוא לא רגיל "לכסף גדול"... תן לו מטבעות, מקסימום שטרות של 5 או 10 יורו... ואני? יש לי רק מטבע אחד של יורו או שטר של 20 מהעודף של הכרטיסן והנסיעה עולה 1.80 יורו.. לא נתחיל לבקש נדבות, נכון? בסוף, השכנה הרכלנית שגרה מול ההורים שלי הרי תפגוש אותי במקרה שם באמצע טיול מאורגן שלה בווינה ותספר לכולם שהבן המוצלח של השכנים בעצם מקבץ נדבות בתחתית של וינה, לא סימפטי...
יורד לתחתית ומחפש משהו פתוח, קיוסק, דוכן עיתונים, נאדה.. הזמן רץ בינתיים, יוצא מהצד השני של התחתית ומוצא דוכן קבב ונקניניקיות ושני מוכרים הודים. הודים תמיד בטוחים שאני הודי, כשטיילנו בהודו בסוף המאה הקודמת, תמיד הם היו נעלבים שאני לא מתייחס אליהם בהודית ולא עונה להם בשפת אימם כשפנו אליי, אלא עונה  באנגלית יפה... לא האמינו שאני לא הודי, חשבו שהכרתי אישה אירופאית ושבתי להודו איתה ושאני מתנער מהשורשים שלי. לך תסביר להם שהשורשים שלי עם חוויאג' ולא עם קארי... בקיצור, שני ההודים הווינאים מחייכים ופורטים לי את העשרים..יורד לתחתית, מחפש את הכיוון הנכון, עולה על הרכבת ומקפיד על ערנות, אחרי כמה תחנות בקו הירוק (U4), מחליף לקו הסגול (U2). בקרון חבורה של 8 בני תשחורת, כן, קולניים ומקפצים במעברים ובין הכסאות שלהם, כן, בערבית, כן, מודה שלא הכי סימפטי... אני מבחין שאלה שיושבים לידם די יושבים קפואים ולחוצים. מי שמכיר אותי כאן, יודע שאין לי חלילה משהו נגד העם הערבי או נגד מוסלמים בכלל אבל כשאתה נתקל בחבורות רעשניות ושוחרות אקשן כאלו זה לא הכי נעים, יש חוסר נוחות מסוימת ואם לא אציין זאת, אעשה שקר לעצמי.. בכלל, בליל שפות רב שומעים בתחתית וגם בוינה עילית, לא הרבה גרמנית. אחרי תחנה אחת שלי החבר'ה יורדים ואני מרגיש ששתי השורות שישבו לפניהם כאילו שחררו אוויר וחזרו לנשום באופן עצמוני ועצמאי, אפילו התבדחו עם שכניהם כשהם מלווים במבטיהם את החבר'ה הקולניים שעלו במדרגות הנעות בדרכם להפר את שלוותם של אחרים.. אגב, יצא לנו להיתקל גם בחבורות נערים אחרות, גם של חבר'ה שנראו אוסטרים וגם של חבר'ה שנראו אפריקאיים או מוסלמים וזה היה שונה... בכלל, בתחתיות פוגשים הרבה חבר'ה מוזרים...

יורד בתחנה הנכונה, שתי דקות הליכה ואני בקבלה של המלון. לוקח כרטיס מגנטי ועולה לחדר. השעה 20:40... יש מצב שנספיק.. עולה לחדר, חיבוקים, נישוקים. התגעגענו.. היא מורידה לי את המעיל ואומרת לי להוריד את החולצה.. מבט של הפתעה ושמחה בעיניי.. נספיק? אני שואל בתקווה.. ברוררר, אלה אומרת :-)). כמה זמן לוקח לך לשים חולצה נקיה חדשה ואת הז'קט היפה??? כל אחד והמחשבות שלו, כל אחת והדאגות שלה :-))... שתי דקות ואני עם חולצה חדשה, ג'קט אלגנטי לערב, מחליף ארנקים, מתבשם ושוטף פנים. הג'ל מחזיק מעמד, מרענן אותו.. נראה דוגמן צמרת של מידות גדולות...  20:45 ואנחנו בקבלה, הבחורה החמודה איתה אנו מתייעצים ממליצה לקחת מונית כדי שלא נאחר. מזמינה לנו מונית, כפרה על 17 יורו, העיקר שהמארח הסיני ייתן לנו להיכנס, שנינו רעבים... 10 דקות נסיעה לערך, רואים את הדנובה, הגלגל הענק בפרטר, כנסיות מוארות וזה יפה והופ, הנה המסעדה. כשבוע לפני הנסיעה, אלה אמרה שהפנטזיה שלה שנאכל ביחד במסעדה הסינית הזאת, רק שהיא לא יודעת את שמה וכל מה שהיא זוכרת זה שהמסעדה נמצאת באזור של מלון קראון-פלאזה שהיא פעם התארחה בו ואז יוצאים ופונים שמאלה ושמאלה... אמרתי לה שאני מוצא לה את המסעדה תוך 5 דקות... אני מת על החיפושים האלה...אז המלון כבר לא קראון-פלאזה אלא NH אבל אחרי מספר חיתוכים, חיפושים ובדיקות, לא רק שמצאתי את המסעדה, שמה וכתובה, מצאתי גם את התפריטים ומה אוכלים וכמה משלמים... בקיצור, נוסעים במונית, עוברים את NH והנהג נוסע ישר, אמרתי לאלה באנגלית ועם הידיים שלדעתי תכף צריך שמאלה ברמזור... או שהנהג קלט את הרמז או שסתם התאפס על עצמו, אבל לפתע הוא אותת ועבר מהר נתיב לשמאלי ופנה שמאלה, עוד שמאלה קטן ואנחנו בפתח המסעדה. השעון הראה 20:59, יש זמן לצלם את המסעדה היפה מבחוץ. המונית עלתה 18, השארנו לו 20 ונפרדנו בידידות..

בשעה 21:00 ישבנו בשולחן לשניים במסעדה. מי אמר שפנטזיות לא מתגשמות?? אני יושב לי ככה רגוע ונינוח, אלה יפה כמו תמיד, אור בעיניים, לבושה חגיגית ומדהימה.. מגיעה מלצרית ומגישה לנו תפריט, סליחה ספר בכריכה רכה... אני אומר לאלה שתמיד המעברים האלה מרתקים אותי... בשעה 12:00 עוד הייתי בשלב האריזה בבית, שלוש וחצי שעות קודם לכן, בטרנינג מהוה ועיניים עייפות, נפרדתי מעפרי בגן ואמרתי לה שאני נוסע להביא את אמא אבל זה ייקח לי כמה ימים, שעה לפני זה נפרדתי בנשיקות משלושת הגדולים שהלכו לבי"ס והנה, כ- 14 שעות מאוחר יותר, אני מעיין בתפריט של מסעדה סינית בבירה האוסטרית והתפריט בגרמנית, סינית ואנגלית.

המסעדה מאוד יפה מבחוץ ומרשימה גם מבפנים. אני קולט שיש שני חדרי אוכל פרטיים ויושבות שם שתי קבוצות של בערך 10-15 איש בקבוצה ובמסעדה הגדולה עוד שש שבע שולחנות. מקום יש בשפע לשמחתי. כשהגענו, הסתבר משום מה שהם ציפו לקבוצה של שבעה ולא לזוג. גרמנית קשה שפה ועוד שחצייה בסינית... הבחורה מהמלון היא זו שעזרה בההזמנת השולחן בגרמנית שוטפת אבל כנראה כשמתרגמים זאת למנדרינית בניב סצ'ואני, שניים הופך לשבע... הבטחתי למלצרית שאני אוכל כמו שישה, כך שיחד עם אלה נגיע למספר הקסם של שבע..

מתיישבים ומגיעה מלצרית שדוברת אנגלית כמו שאני דובר סינית ודוברת גרמנית כמו שאני דובר גרמנית.. מניחה ספר עב כרס שנקרא תפריט ונעלמת לדרכה. אנחנו מתחילים לדפדף, לזכותם יאמר שהכל רשום בגרמנית ובאנגלית, לא לזכותנו ייאמר שלא תמיד ברור גם באנגלית מה בעצם כתוב, כלומר, מה מזמינים. התפריט על טהרת המטבח הסצ'ואני האמיתי ומעבר למילים המוכרות, יש שמות של מאכלים שמצריכים הסבר... אני ואלה עוברים לקודים (לכל מאכל בתפריט יש קוד), מה דעתך על D9? לא, זה לא דחפור, זה סוג של דים-סאם.. ואיך נראה לך E8 סעיף קטן 4? לא, זה לא חוזה רכש, זה סוג של ג'יוזי.. מה זה בכלל ג'יוזי?? וככה עוברים על התפריט. מגיע מלצר ושואל באנגלית בסיסית אך מחוייכת היטב אם אנו מוכנים להזמין ואנו שואלים אם הוא מוכן לתרגם קצת.... נרשמה התקדמות והתחלנו להחליט, מגיעה מלצרית ואנו מתחילים להזמין...